לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אלומניום עם נגיעות צמר גפן

מסירה שכבות, או ככה זה מרגיש לי עכשיו :)
לפני חודש. חמישי, 17 באוקטובר 2019, בשעה 21:47

פעם ראשונה בחיים שאני מרגישה אפורה, דהויה, מן עצבות כזאת שאין לי עליה שליטה. קרו כמה דברים שטילטלו לי את החיים בחודשים האחרונים בכל מני תחומים.

וזה לא עשה חסד עם הבועה הקטנה שבניתי לי, איפשהו רחוק מכל מה שאני מכירה. 

כבר חודש  וחצי שאני מנסה לבכות עמוק, מבפנים, בכי שיוציא את כל מה שאני מרגישה ואני לא מצליחה. 

כבר תקופה שהכל נפלא, באמת ואני טובעת בעצב מטונף ואפרורי שאני לא מצליחה לקלף מהגוף ומהלב שלי. 

 

 

 

לפני 3 חודשים. ראשון, 4 באוגוסט 2019, בשעה 18:00

שלחתי לו לינק לסרטון שראיתי וחירמן אותי ממש.

תסכים להגשים לי? שאלתי, למרות שידעתי מה הוא יכתוב. 

 

נלחמתי בבד שכיסה לי את הפנים, נלחצתי, פחדתי והצלחתי להסיט את היד החזקה שלו. או שהוא נתן לי להסיט אותה, כי היא באמת חזקה, היד הזאת שלו. 

אני מפחדת אמרתי לו, אני יודע הוא ענה לי. תבטחי בי וקחי נשימה עמוקה. 

הוא השעין אותי עליו, מעין חיבוק דב. 

בטחתי, אם אני כבר מופרעת מספיק לבקש שיגשים לי פנטזיה, לפחות אני יודעת עם מי להגשים אותה.

הרגשתי את החומר הקר חודר לי לתוך הגוף דרך מערכת הנשימה, הרגשתי שהנשימה שלי מתערפלת, שאני מתפוגגת לתוך ריק שחור נעים. 

אני לא רוצה להתעורר מכאב ניסיתי לצעוק לו מבעד לשחור שעטף לי את הגוף בצורה כ"כ נעימה.

קיוויתי שהספקתי להגיד את זה בקול לפני שצללתי לענן נח ונעים במיוחד. 

הפחד התחלף ברוגע שהפך לשקט ושייט נעים במימד חדש. 

התעוררתי לזרועות, לגוף, לפנים שכל כך התגעגעתי אליהן. 

אני חושבת שמלבד חיוך של סתומה שהרגע חזרה מטיול בגן עדן, גם אמרתי לו תודה. 

 

מתה עליך, י'עוגת גבינת פירורים טעימה שכמוך. 

 

לפני 3 חודשים. רביעי, 24 ביולי 2019, בשעה 23:43

רציתי לפתוח להם קבוצת וואטסאפ ולכתוב שאני מגיעה ושאשמח למסיבה פרועה.

רציתי להוסיף את זה שאני מכנה האולטימטיבי שינהל אותה יחד איתי.

שנכניס את זה שאני מכנה לשון ואת זה שאני מכנה המשפריץ ואת זה שאני מכנה המחבק ואת המלטף, את המרצה ואת זה שגרם לי לקרוא לו בלב דאדי ואת הפסיכולוג ועוד כמה שהיה לי כיף איתם. 

ורציתי איתם אורגיה פרועה, כזאת שאני אשכב אחרי זה במיטה לבד, אעצום את העיניים ואדמיין את כל מה שהתרחש וחיוך יתפשט לי על השפתיים וצמרמורת נעימה תזדחל לה לתחתית הבטן כשאשחזר את הסערה שהתחוללה לה כמה דקות לפני. 

והלב שלי ירגיש מלא ומאושר והגוף ינוח אחרי שהטעין את המצברים. 

כן, כזה בדיוק אני צריכה. 

 

לפני 4 חודשים. חמישי, 18 ביולי 2019, בשעה 01:26

רק רציתי שתחבק אותי חזק ותלחש לי שאתה מצטער בשביל שנינו, שהתרחקתי ואז תנשק אותי על הצוואר, תסובב אותי וששם בדיוק, תסתיים הרומנטיקה ותזיין לי את הצורה:) 

וככל שהימים חולפים והדפים נושרים מטבלת היאוש שלי, החלק הרומנטי מתקצר.

אני לא יודעת אם עד שניפגש, אני אצטרך חיבוק חזק ;) 

 

 

לפני 4 חודשים. ראשון, 7 ביולי 2019, בשעה 00:31

לפעמים בלי שאפחד רואה, אני נכנסת לפייסבוק שלך ומסתכלת על התמונה שלך, זאת שבה יוצא שאתה נועץ בי את העיניים שלך.

עיניים שפעם פחדתי מהן, פחד מוות ולא העזתי להסתכל עליהן ואני מתבוננת ונועצת בחזרה. לפעמים, אני משחקת איתך מי ימצמץ ראשון, אתה תמיד מנצח, אם זה מעניין אותך, אבל זה רק כי אני נותנת לך, כי אני יודעת שאתה כזה טיפוס תחרותי 🙃 ולפעמים אני מוציאה לך לשון, או קורצת, או סתם מתגעגעת שתזכיר לי כל כך הרבה דברים ששכחתי שפעם כל כך אהבתי לשנוא שעשית. 

 

לפני 4 חודשים. שבת, 29 ביוני 2019, בשעה 09:30

הלוואי והייתי מצליחה לנהל את כל הצלקות האלו, שנחרטו לי בנפש ובגוף ולהיות קצת יותר נורמלית.

אני כבר לא יודעת מי הייתי, בלי כל מה שהתחולל בסערה בחיי. 

אני לא יודעת אם הייתי מגיעה לאותן נקודות חשוכות, אם ההיסטוריה שלי היתה חלקה, רגועה ותמימה יותר.

הייתי רוצה שיהיה לי מתג הפעלה כזה, שאני אוכל להחליט מתי אני מדליקה את כל הסטיות שלי ומתי אני מכבה.

 

 

 

לפני 5 חודשים. רביעי, 19 ביוני 2019, בשעה 18:02

לפעמים אני אמיצה, פחדנית, מובכת, אופטימית, פסימית, ילדה, אישה, מובלת, מובילה, פקודה, מנהיגה, רכוש, בעלים, יושבת בפינה ומחזיקה את הרגליים קרוב לראש רק כדי להיבלע ולהעלם ולפעמים אני במרכז העניינים, עירומה גאה ומנהלת את הסיטואציה.

 

לפני 5 חודשים. רביעי, 19 ביוני 2019, בשעה 01:17

הסתכלתי עליו במבט חומל ובאמת שאני אוהבת את הגבר הזה בצורה חברית ושלעולם לא יהיה לי איתו שום דבר לא הולם. ולקח לי שניה להחליט להוציא את המשפט הזה, שהתגלגל ביני לבין עצמי כבר כמה שעות, כי הוא לא היה ראוי להאמר... ואמרתי לו שהוא חייב מאהבת. 

שאין סיבה שגבר כמוהו לא ירגיש מוערך ונאהב ושמישהי לא תעלה לו את האגו החבוט, במערכת יחסים בריאה. שהוא יחזור למדינה בה הוא חי ויחשוב על עצמו בפעם הראשונה מזה שנים. 

וחשבתי על זה שכמעט כל המאהבים שבחרתי לי לאורך השנים, היו כאלו שגרמו לי להרגיש ממש טוב עם עצמי.

שזאת היתה בחירה שלא עשיתי במודע, אבל אולי עכשיו אני אכוונן למאהב, שידע לגרום לי להרגיש ממש נשית, נאהבת, שהעיניים שלי יזרחו כשהוא ידבר איתי, או יגע בי.

יש שאומרים שהאגו שלי לא צריך עוד ליטופים, אבל אני חושבת שאולי המאגר הזה, שלקחתי איתי במזוודה לפני כמה שנים, נמוג עם הזמן ואני כנראה חייבת, כדי לשרוד בשפיות, לחפש לי מאהב נגיש שידע להדביק את מה שנשבר בי עם השנים.

וכשנפרדתי ממנו, אמרתי לו שאנחנו סך הסדקים, והשברים שחווינו בדרך, אבל הסוד בלחיות, הוא איך אנחנו בוחרים לאחות, להדביק, לשייף ולהצמיד את הכל יחד.

ונתתי לו חיבוק ונשיקה על הלחי וקיוותי שהוא יצליח לאחות את כל מה ששבור אצלו בלב. 

 

לפני 5 חודשים. שלישי, 18 ביוני 2019, בשעה 01:07

הרגע הזה שאני נכנסת לחדר, שמה כיסוי עיניים וממתינה.

הרגע הזה שהוא מתבונן בי, לוחש לי מילים ואני מרגישה שידיים לא מוכרות מלטפות את הגוף שלי, בוחנות אותו, בודקות כל פינה. 

הרגע הזה, שאני מתרגלת לריח, למגע, לדינמיקה ולכימיה.

הרגע הזה שהנשימה שלי נעצרת מכאב, עונג, פחד, חשש, כמיהה והתרגשות. 

הרגע המזוקק הזה וכמה שאני מנסה להימנע ממנו, אני מתרגשת ממנו כל פעם מחדש. 

 

לפני 5 חודשים. חמישי, 13 ביוני 2019, בשעה 00:16

הוא קושר לי את הידיים באזיקי העור שהוא כל כך אוהב, מצמיד את הידיים שלי לצידי המיטה, נשכב לצידי ומטייל עם הידיים שלו על הגוף שלי, יש לו זמן ואני רק רוצה שהוא יכנס לתוכי, שאני ארגיש אותו חזק ושלי. 

הוא מתקרב עם הלשון שלו לדגדגן שלי, מלקק, נושף, נושך טועם ובלב אני חושבת לעצמי שאולי מרב געגועים הוא נהיה ונילי.

אבל אז הוא מתרומם, נועץ בי עיניים ומחזיק לי את הלחיים עם יד אחת במעיכה, מסית את היד וסוטר לי כל כך חזק שיוצאת לי יבבה מהפה וזה, על שלא היית כאן הרבה זמן.

מהשפה שלי זולגת טיפת דם והעיניים שלו זוהרות כשהוא מתקרב, מלקק אותה ומנשק אותי. 

הוא מלביש לי בד כמו שק על הראש ומצמיד לי אותו לצוואר עם חגורה שהוא מהדק לצווארי, אני מחסירה פעימה משום שאני תמיד מפחדת כשהוא לא רואה אותי.

הוא מפשק לי את הרגליים ומשחק לי עם הדגדגן במאלץ האורגזמות, כשהוא מרגיש שאני גומרת הוא מושך בחוזקה את החגורה והריאות שלי כואבות ומכווצת לי את הדגדגן עוד יותר. 

הוא מתיר את הידיים מהחבלים ומשאיר אותי רק עם אזיקים, מעמיד אותי על הרגליים, מניח אותי ומפלח לי את הגוף עם הזין שאני כל כך אוהבת.

הוא אוחז בחגורה ומושך אותה כך שכל פעם שהוא מזיין אותי, היא נמתחת וחונקת אותי עוד. 

הגוף שלי מתהדק עליו, אני מרגישה את הטעם הזה שמתפשט לי בפה רגע לפני הגמירה, אני גונחת ומתמסרת לעונג הזה שעוטף לי את הגוף.

הוא הופך אותי ומלקק אותי ומרטיב את החור, אני נרתעת, אני שונאת שהוא מזיין אותי אנאלי. הוא לא נענה ליללות שהגוף שלי מפיק והוא ממשיך ומחדיר את האצבע שלו ואני מרגישה אותה מתבייתת על הנקודה שהופכת את הכל לעונג אחד גדול.

הוא חודר לתוכי עם הזין שלו ואני ממתינה לרגע הזה שהכאב יהפוך לעונג והוא מתעצם והופך לנעים וגלי עונג עילאים עוטפים אותי, אני גומרת ומנסה להסדיר נשימה. 

הוא כבר הופך אותי ומלקק את החזה שלי, צובט, מניח ידיים מנשק. אני שומעת אותו מרשרש עם איזשהו נייר ואני מרגישה את פד האלכהול נח לי על העור.

אני עוצרת נשימה מפחד והוא מחדיר לי מחט ומלקק ומוצץ בתאווה את הטיפות שזולגות לי על הגוף. ואני צורחת בצעקה חדה וכואבת את כל הרגעים העצובים האלו שרציתי אותו והוא לא היה שם. 

בנתיים הוא מרים אותי מהמיטה ומכניס אותי לאמבטיה חמימה ונעימה, אני עדיין עם כיסוי הראש והוא מלטף ודוחף לי לאט לאט את הראש לתוך המים, התחושה של חוסר האונים והפחד, גורמים לי לבעוט ולשרוט הוא מוציא לי את הראש מנשק אותי מבעד לבד ושוב פעם אני מרגישה כאב בריאות ופחד לא הגיוני. 

אני לא יודעת כמה פעמים הוא עשה את זה, כי אני כבר ריחפתי על ענן נעים וחמים.

הוא התיר את האזיקים ואת כיסוי הראש, עטף אותי במגבת, הניח אותי על המיטה ועשה איתי אהבה.