ותזכרי שבכל שביל שתבחרי ללכת לפני הכל, אני לצידך הוא כתב לי ביום ההולדת שלי.
לא האמנתי לזה, זה לא היה אפשרי עבורי, כי הכרתי רק דבר אחד כל כך שונה ממנו וממה שהוא מייצג.
שתדעי שמה שלא יקרה וכל תוצאה אנחנו נתמודד ביחד ונתגבר, הוא כתב לי בחילופי מילים דואגות ומעודדות.
וישבתי שם מול המילים האלו שחייכו אלי בכתב לא רישמי, אלו שסירבתי להכניס ללב תקופה ארוכה...
אלו שבהתחלה הוציאו ממני ציניות, צחוק ומבוכה ולבסוף הקשבה והפנמה.
מילים כאלו שפרמו קשרים של עשרות שנים.
מילים שגרמו לי להפנים שאני ראויה!
ראויה לפתוח את הלב שלי עבורו, ראויה למה שהוא מציע לי, ראויה לטוב, ראויה להיות פשוטה בלי מסכות.
ראויה להתבונן על העבר שלי ולהבין שאני יכולה להפסיק להעניש את עצמי על מה שעשיתי או על מה שלא עשיתי.
ראויה לבחור ולא להיכנע מכוח.
וכשהבנתי שאני ראויה לעצמי, הבנתי כמה אני ראויה עבורו.
