לפני 6 שנים. 22 במרץ 2018 בשעה 10:05
מסתכלת על הדמות הזאת שעברה כל כך הרבה.
על העיניים שראו יותר מדי, על הלב שסירב להכניס פנימה.
על הגוף שספג וצרך ויזם ונבהל.
על הנפש ששיחקה משחקים עם עצמה ועם אחרים.
ועכשיו היא נחה מתלאות היום, שוכבת ומגלגלת סיפורים שהיא סיפרה לעצמה כדי להגן ולשמור על מי שהיא.
סיפורים על אהבות ובגידות, רצונות, חשקים, נחמות קטנות, נחמות גדולות, תחושת הקלה, תחושת פיספוס ומיצוי.
זזתי.
