שששש, עכשיו תשבי בשקט ותסיימי את המאמר הזה שאת דוחה כבר כמה שבועות... אם רק במקום הטקסט הזה שאין לך כח להתחיל, היית צריכה לכתוב מאמר על זה שעשה כל כך טוב לגוף שלך וכל כך רע לנפש או על האנטיתזה שלו, זה שעשה כל כך טוב לנפש אבל לא נתת לו מספיק זמן כדי לשעמם או להרטיט לך את הגוף.
כן, ללא ספק, התמונה הראשית של המאמר היתה אני, בחדר אפלולי, קשורה על המיטה כשאזיקים מעור מחזיקים את הידיים שלי, הרגליים שלי מונחות ברישול אחת על השניה, השיער שלי פרוע, המסקרה מרוחה (אני חייבת להתחיל לקנות מסקרה מעאפנה, כזאת שתמרח לי על הלחיים, כדי להתחיל להגשים פנטזיות) והלב הולם אחרי שהותשתי בקרב.
והתמונה המסכמת, זאת שיהיה כתוב מתחתיה תמונת אילוסטרציה, כי אף אחד לא יאמין שהיא קשורה אלי. אני בתחתונים, בריות וחזיה שחורה, יושבת על הברכיים לידו והוא מניח יד גדולה על הלחי ומלטף אותה, אותי.
הוא אמר לי לא מזמן שלא משנה כמה אני אצליח בחיים, לעולם לא ארגיש שבעה, כי יש בי בור שעד שאני לא אטפל בו שום דבר לא יזין אותו.
ואני חשבתי על זה שפעם הייתי פותרת משפט כזה בביטול, היום אני פשוט אשב לכתוב מאמר.