לפני 8 שנים. יום רביעי, 19 בספטמבר 2018 בשעה 22:15
אני יודעת שכשעינית את נפשך ואת גופך, חשבת עלי, הבטחת שהשנה תפסיק, החלטת שהשנה תהיה טהור, לא תפגוש אותי, לא תחמוד אותי, לא תחשוב עלי אפילו ותוך כדי המחשבה הזאת, זלגתי ללא שליטה לסצנה בה נפגשנו בפעם האחרונה.
אני יודעת שכשלבשת חולצה לבנה וכיפתרת את הכפתורים, עצמת עיניים לרגע ועמדתי שם עם חיוך קטן בזוית הפה, עירומה, ידיים שלובות ברוגע על החזה מתבוננת לך בעיניים.
ופתחת אותן במהירות כדי לא לחטוא כל כך מוקדם.
אני יודעת, כי פעם גם אני הבטחתי, כבר הפסקתי, כי היה שלב שהבנתי שאם אני אמשיך להבטיח אני אחטוא, ארמה, אשקר ואבגוד בעצמי.
לי כבר אין מלחמות מיותרות, אני כבר יודעת מי אני, מה אני אוהבת ומה עושה לי טוב וגם אתה שם במשוואה, למזלך, למזלי, למזלנו.
לילה טוב הלכתי לפנטז אותך, לתכנן את החטא הבא.