אלומניום עם נגיעות צמר גפן

פעם, כשהדברים היו מצליחים לי בצורה בלתי רגילה ומפחידה למדי, הייתי מגיעה אליו להתאפס וקצת להוציא אויר מהבלון הזה, שהתנפח לי בחזה ואחרי  שהוא היה קושר, חונק, חותך, מטביע, שורט, מצליף, מכופף, מפשק, מזיין.

הייתי מוצאת את דרכי שלווה, שקטה ובעיקר על הקרקע.

עכשיו אין לי אותו ואין לי איפה להרגיע את מה שמתחולל לי בחיים וכבר תקופה שאני לא מוצאת להיכן לתעל את האנרגיה הזאת ונראה לי שעוד מעט אני יכולה לפתוח כור גרעיני🤪