לפני 4 שנים. 26 בדצמבר 2019 בשעה 22:25
ואז פתאום, הלב שלי התחיל להלום ברכות, הרגשתי כמו שאף פעם לא נתתי לעצמי.
כל הכבלים שהיו עליו והחזיקו אותו חזק, לאורך השנים זזו בפרעות והשמיעו צלילים חזקים שלא יכולתי להתעלם מהם.
הוא החזיק לי את הסנטר, הסתכל לתוכי, נתן לי נשיקה מלאת כוונות, הרים אותי מהמקום הכי אפל ונמוך שיכולתי להביא את עצמי והבטיח שסיימתי ליפול, שהוא מרים אותי למקום שראוי לי.
וכששכבתי לבד במיטה, אחרי שהוא כיסה אותי שלא יהיה לי קר.
זלגה לה דמעה קטנה, חצופה ובלתי ניתנת לאילוף ועצירה שהסגירה כמה האמנתי לו וכמה הוא גרם לי להרגיש אחרת.
נתתי לו להסית אבן מהחומה וזה הרגיש הכי בטוח שהיא תתמוטט ואני אהיה חשופה מולו.
