לפני 11 שנים. 27 במרץ 2013 בשעה 4:45
לך יקר שלי, לא יודעת ומעולם לא ידעתי מה לקרוא לך. האם ידיד, יזיז, חבר, נפש תאומה-הרי היית היחיד שבאמת ראה אותי... אני חייבת סליחה.
מעולם לא סיפרתי לך מספיק כמה היית יקר לי, כמה חיזקת מרחוק, כמה ההבנה וההערצה העיוורת שלך היו לי למשענת ברגעים קשים, כמה מדהים אתה בעיניי וכמה מרתקת השנינות שלך. דרך עינך צבעת לי עולם שבו בהיתי כילדה מרותקת.
אני מניחה שגם אני הייתי מאבחנת את עצמי מהצד כאנוכית-ובזה אני נושאת את האשמה בעצב. פשוט לא נותר בי כח להסביר... וכעת, כשהטענתי קצת מצברים כנראה שמאוחר מידי...
אז סליחה יקר שלי. שלא תמיד הייתי חזקה מספיק...
אוהבת מרחוק-אני
