פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הבן איחר היום למסדר בוקר. היות והוא מן בונבון שכזה...נתנו לו אפשרות לבחור עונש.
התריעו מראש, שהעונש חייב להיות עונש ולא איזה מין בולשיט.
הבונבון העמיד פנים כחושב , שקוע בהרהורים ולבסוף אמר..
אני סבור שריצה .
קפצו על זה מיד , אוקיי , בחרת.

הבונבון הבליע חיוך . ורץ בקלילות. עוד ועוד מבלי להתעייף.

נו, מאיפה שידעו שהבריון הקטן שלי מתחרה במרתון ?

וכבר מת לחלץ עצמות באיזה ריצה טובה .

😄

הקפצתי את הבן לבסיס. ארגנתי לי במיוחד יום הדרכה על מנת שאוכל להקפיצו.
בשבוע הבא הוא סוגר שבת, כמובן שאגיע לבסיס,
צפויים לי שבועיים קשים.
הפעמים היחידות שלא ראיתיו מעל שבוע ימים, היה כשהשתתף בתחרויות בחו"ל.

יאללה שיעברו כבר שבועיים.

ידעתי שהילד חוזר , היות ומכירה את הבררן אנין הטעם. ארגנתי את כל התבשילים והמטעמים שיודעת כי אוהב. תיארתי לעצמי כי יחזור מזה רעב. ג'ון בריון שלי אוכל כמויות, אבל ממש כמויות . ולא נודע כי בא אל קרבו.
יודעת שלא נוגע במאכלים מסוימים, אפילו חשבתי לתאם עם מישהו מבפנים שיארגן לו אספקה של בורגרים ופיצות, או סתם איזה קיטרניג נחמד. ירדתי מהרעיון , כי אסור לי להתערב.
הפיצוי היחיד שחשבתי עליו הוא שכאשר יגיע , אעמיס עליו מאכלים. ואצייד אותו במנות חמות .
היום בבוקר , פתחתי את הקיטבג על מנת להכניס את 2 טון וחצי מנות חמות שהכנתי....ומה גיליתי... כל המנות החמות שציידתי אותו בשבוע שעבר, כולן שם...
היייייי, מה קורה פה? מה לא ידעת שיש לך מנות חמות?
בטח שידעתי , אבל לא הייתי צריך. האוכל דווקא לא רע.

פשששששש.........ואני עוד דואגת.

בקצב כזה עוד יהנה מלוף.

הנסיך הגיע הביתה, לבוש במדים שכאילו נתפרו עבורו במיוחד. גוף של גבר עם פני ביבי פייס.
מעט מאובק , ונוטף מעייפות.
מצחיקול שכזה, לא ויתר על ההליכון, מאיפה הם יוצרים כח? הרי הטירונות לא קלה, ממש לא קלה. לך תדע.
חצי שעה הליכון. מקלחת ו....למיטה.
התעורר בסביבות 2, תוך כדי טריפת ארוחת הצהרים הראשונה (בעקבותיה היו עוד 2). סיפר לי חוויות.

הרגשתי צורך עז לעזור , להקל, ויודעת שיכולה לעשות לו את החיים קלים יותר. אבל...לא מתערבת.
כי חייב לעבור זאת. אין ברירה.

אבל, כל כך קשה לי.

עד עכשיו בבית, סיוט, סיוט, סיוט....ואם לא הייתי מספיק ברורה אז סיוט בריבוע.
עוד שעה יוצאת ללימודים.
ומחר שוב כרגיל.
ולא כמו שכולם אומרים שיתגעגעו לימים כאלה

ממש ממש לא אתגעגע.

התחייבתי להשאר יום אחד בבית. ברור שאעשה הנחה ולקראת הצהרים אצא, לא מסוגלת להשאר.
מטפסת על הקירות. איך, איך אפשר להישאר בבית? זה פשוט סיוט.
רק השיעמום שאוכל אותי מאתמול , מסביר את הסיבה ש....הבטחתי לעזור למישהי בוועד הורי הגן להכין ברכה לחנוכה לזאטוטים.

אין לי נוסח מתאים,
מחפשת משהו .

לאן הגעתי ?

בקצב כזה עוד אתנדב להכין משלוח מנות.

הקיצר, יש למישהו איזה נוסח לברכה ?

בתקופה האחרונה עוקבת מעט אחרי נפתולי הבורסה, כמו כל עם ישראל יש לי מעט השקעות. לי אין זמן להתעסק , אז היועץ בבנק משקיע עבורי, הדרישה היחידה שלי היא שלא אפסיד, ושילך רק על בטוח. לא מחפשת רווח ענק , רוצה רק שישמור על הערך וזהו.

נתקלתי גם באנשים שמחפשים רווח קל ומהיר בהשקעות,
יש מעט מאושרים שמצליחים, ויש הרבה מאוכזבים שמפסידים.
אבל בגלל קומץ המצליחים אז עוד ועוד נגררים.
וברגע שנכנסים לזה זה תופס וממכר.

אינני מאמינה ברווח קל, אני מאמינה בעבודה, לא אומר קשה ומאומצת אבל עבודה.

רק כשעובדים, רואים ברכה ושכר עבורה.

לא מאמינה בספוקלציות והימורים.

נקודה.

תמיד ידעתי שאני בן אדם חזק . ומסתבר שאפילו לא ידעתי עד כמה. כבר מספר ימים שגוררת מעין הרגשת חולי , לא שמנע ממני לתפקד כרגיל. השתדלתי אומנם להתרחק מאנשים ולהתעטש לטישו וכאלה. והייתי משוכנעת שכמו תמיד ....זה יעבור, אני אנטי כדורים, ולכן כבר יצא לי התה מהאף. לגמתי כמויות אדירות של תה.
בגלל הרגישות גם דחיתי את החיסון שנתנו לכולם בעבודה. הסברתי שכרגע לא הכי בריאה , אז נמתין לכשאבריא, וכך יום ועוד יום ...ואתמול, פשוט עשו עלי אמבוש. הרופא שמכיר אותי היטב , החליט שכל כך הרבה זמן חולה , אז משהו כנראה לא בסדר .
נו, אין ברירה.פקודה זו פקודה, הגעתי למרפאה כועסת ונזעמת , רוטנת על בזבוז הזמן.
בדיקת רוק ו....ואללה , היתה לי שפעת החזירים.
אנטיביוטיקה, הוראה לשכב במיטה לפחות יום או יומיים. כי ממילא כבר בסוף.
הכרזה קבל עם ועידה : שיש לי מבנה גוף חסון ומערכת חיסונית משופרת. וכח סבל שאין כדוגמתו.
הרופא פשוט היה המום כששמע שלא לקחתי כדורים ועוד תפקדתי כרגיל, ואצלי כרגיל...זה סדר יום מטורף. נסיעות ועבודה של 14 שעות ביממה. שיבח אותי על כך שהתרחקתי מאנשים ,
והודיע לי שאם אני מגיעה ביום ראשון לעבודה אז מרותקת .
מסכנון , רק על מנת להרגיעו הבטחתי שמחר לא אגיע. אפילו הבטחתי שאקח את כל מנת הכדורים שהקציב לי , מה שבדרך כלל לא עושה, לוקחת 2 , 3. מרגישה יותר טוב...ונוטשת את כל הכדורים.
אפילו סחט ממני הבטחה שאנוח ברגע שארגיש חולשה, והבטחתי לו שאעדכן אותו על כל שינוי .(לא אאלץ להודיע, כי כמו שמכירה אותו , הוא ישרוץ סביבי במשך החודש הקרוב).

הדבר הטוב היחידי הוא שאת החיסון לא אצטרך לקבל.

החזרתי עכשיו תגובה במסינגר, ואני מרוצה ו...כועסת גם יחד, מעניין ?

יש משהו במדים שעושה את זה.
אין פלא שבכל החברות והמפעלים הגדולים מקפידים על תלבושת ומדים זהים.
אבל....אין כמו מדים צבאיים.
הגברים נראים פי 2 יותר גבריים.
והנשים, כן תתפלאו פי 2 יותר נשיות.
אין כמו מדי הזית, חקי , לבן וכחול לעשות את זה.
הבונבון הגיע אתמול , סחוט עייף. לא נורא הוא עוד יתרגל. אין לו ברירה הוא יתרגל.
התקשר מתחנת הרכבת שאבוא לאסוף אותו.
עמד שם עם הקיטבג האבוד (שבסוף אחרי כמה טלפונים זועמים שלי , נמצא) והקיטבג הפרטי.
כל כך גדול, גבר ויפה.
לפני הביבי פייס הצטרף מעין חספוס קל .
וכל כך התאימו לו המדים, הלמו אותו , ממש בלי תיקון. כאילו בול עבורו נתפרו.
דבר ראשון , ברור כמו מנוסה , התבוננתי בנעליים. מזה חששתי , הבריון הקטן נועל 46. חששתי שמא לא ימצא עבורו. הבטחתי לעצמי כשאגיע הביתה אבדוק אותם בשימת לב.

בעצם , דבר ראשון , מקלחת טובה. ואחר כך שיחה פתוחה וטובה ....אבל, החברה חיכתה לו גם בתחנ הרכבת. אספתי את שניהם. ובדיוק כמו שחשבתי , עלו לחדר .....ועד הבוקר לא שמעתי ממנו.

😄