פינת הפנאי - מתחת לחגורה

מקווה שהולך להיות משחק טוב.
זה משחק חשוב.. ניצחון של הצהובים יבטיח להם באופן רשמי את המקום בטופ 16, ויקרב אותם עוד יותר להבטחת המקום הראשון בבית, שיסדר להם דרך נוחה הרבה יותר.

סיים סדרת חיול, קיבלתי דיווח שהתנהג כמו גדול. ויש לי בן 10.
ברור , ומה ? (אמא גאה שכמוני).
נכנס לענינים , כבר הספיקו להרים לו את הקיטבג . חלאות אדם, בטח הגיעו יחד איתו גם כמה ברארות.
מסדרים לו ציוד חליפי.
הלך לחדר האוכל, האוכל לא משהו , אבל...זה מה יש . לא התלונן.

היום חוזר הביתה .הללויה.

אנסה לארגן לו עוד קצת ציוד חליפי היום ומחר . אצטרך להחניף קצת לאפסנאי , אבל ...אין מה לעשות המטרה מקדשת את האמצעים.

יום ראשון יוצא לוואחד טירונות . ומזה דווקא אני לא מודאגת , יש לו כושר שיא .

ובסיום הולך לאחד הקורסים היוקרתיים ביותר .

אוח, ילד בונבון שלי . מתגעגעת אליו בטירוף.

ליויתי את המתוקון הפרטי לנקודת האיסוף. כל כך שונה מזמני, בזמני הייתי במקום קודר חשוך עם בקושי מקומות ישיבה. להורים גם לא הרשו להיכנס, הם המתינו בחוץ. ליוו בעיניהם את האוטובוס וזהו.
היום זה ממש מסודר , אולם ענק נוח ממוזג. מקומות ישיבה בשפע. והכי טוב אפשרות להישאר אם יורש העצר עד לעלייתו לאוטובוס.
כבר בתחנת הרכבת המתינו לו חברים וחברות, וואלה לא ידעתי עד כמה הבן פופלארי. חיבוקים נישוקים. מחמם את הלב.
עומדת מהצד , מביטה, נשבעתי שלא אשבר, למרות שכל כך קשה לי .
מיד כשהגענו למקום האיסוף. המתין לי ידיד טוב, (כמה טוב שיש קשרים ). קיבל את פנינו , הבטיח שיסדר על מנת שלא נמתין הרבה .הציע קפה , ישבנו אצלו במשרד. נחמד.
ובאמת , במהירות הבזק , הוקראו שמו . הבונבון בנגלה הראשונה.
הרשו לי ללותו ממש עד האוטובוס . חיבוק וממתינה איתו עד שיגיע תורו לעלות. מוודאת כמו כל אמא פולניה , אם לא שכח משהו , ואם השקית עם הסנדביצים איתו .
מלאך מתוק שכמותו , האזין בסבלנות , חייך והיה פשוט ממתק . (ומי כמוני יודעת , עד כמה הייתי בלתי נסבלת בעת האחרונה).
תוך כדי המתנה , הגיע עוד איזה זלוב ענק. יאאאאאא אתה פה, אחי? גבר , אנחנו ביחד. מתברר שמכירים ואפילו גרים בסמוך. ו....לא עוברות 3 שניות ועוד בריון מגיח בצהלה, אח שלי, אחלה שאנחנו ביחד.
מתבוננת ומחייכת, שלישית ענקים מתגפפים ומעניקים צפחות זה לזה. זזה בזהירות הצידה, הם לא ממש מודעים לממדים האדירים שלהם. ומבלי משים כאפה שלהם עשויה למוטט עובר אורח שעבר בטעות ובתום לב לידם. 😄

מרגישה קצת יותר טוב , יוודעת שהוא עם חברים, ועם חברים יותר קל להסתדר .למרות שהחוקי כבר אמר שאין מקום לדאגה , כי אם מתעסקים עם מישהו , ונטפלים (לצערי) רק לקטנים ולחריגים. עם הענק שלנו קצת יחששו להתחיל.

מיד כשאדע היכן הוא ממוקם, אתחיל להפעיל קצת קשרים . מקווה שיגיע היום או מחר .

זהו, מתחילה את הספירה לאחור . שיעברו כבר 3 שנים.

עד שמצליחה מעט להשכיח . ובום טופחת המציאות בבת אחת ..
את כל היום הקדיש לחברים, סידורים אחרונים, התארגנות וכאלה.
נכנס לדקה רק על מנת לחטוף משהו קטן כדבריו.
הקטן התבטא ב2 בגטים עם שניצל וציפס. לאן כל זה נכנס?
אין עליו גרם אחד של שומן.הכל מסת שרירים שפרושה יפה על 1.85.

נכנס למטבח, נתן קריאת כיוון והתחיל במלאכת הקודש. 😄
רגע, יורדת ...אעזור לך לארגן.

יורדת ...וטראח הלב נפל לתחתונים. הסתפר מארינס. קצוץ קצוץ. כל התלתלים היפים שכל כך אוהבת לסבך בהם את האצבעות כשאנחנו צופים ביחד בסרט . כל התלתלים פשוט נעלמו.

רואה גבר מולי , גבר יפיוף .
עיניים ירוקות, שפתים מדהימות.
וחיוך מתוק : "איך אני? יפה לי?".

אוחחחחח, בונבון יפה שלי , כל כך הולם אותך , ובכל זאת ...בבת אחת התבגרת לי.

שיט, איזו טעות.
הגעתי לחדר שלי, ומשום מה הייתי משוכנעת שהתקשרתי למישהו מסויים.
ולחצתי על החיוג חוזר ...ו...אופס, ממש לא רציתי.
רק את זה עוד הייתי צריכה.
ממילא המצב רוח שלי בקאנטים.

ממש , ממש לא הייתי צריכה את זה...

משהו שכתבתי לפני כ-5 שנים ומעלה אותו שוב , כי נחמד להיזכר....

ניצבת , מביטה בעיניים עורגות בפנים היפיפיות מולי ובעיניים הירוקות הבורקות מולי.
מביטה בחמדה בשפתיים המלאות והאדמדמות ,
ושומעת "לא!".
לא , נחרץ , תקיף. לא - כזה שלא משתמע לשתי פנים.
"אבל למה? "
"כי , אני אמרתי - וזהו זה ".
"טוב , מציעה שנשב ונדון בהגיון , ואחר כך נגיע למסקנות משותפות"
"לא!!!!"

לא הלך לי , מנסה טקטיקה שונה .
"נו , חומד ....יודע שלא התכוונתי .אתה יודע שאני א ו ה ב ת אותך. ולפעמים גם כשאוהבים אז טועים , כולנו בני אדם , ואפילו אני טועה ..."
קיבינימט שאני אגיד משפט כזה אינפנטילי , אני ?!.
"לא , זה נגמר , אני החלטתי !!!"
מתבוננת בגב הזקוף , בגוף היפה החטוב והמתוח ללא טיפת שומן .
בפנים המהמות מולי , פה שעושה חשק לאכול, וריסים שכל נקבה מצוייה היתה מתגאה בהם.
טוב , אם כך....ננסה שיטה אחרת.

"לא , אז לא - לא צריך...." מסתובבת ומתחילה ללכת , ומגניבה הצצה חטופה לאחור.
נאדא , נייט , שום כלום, לא מזיז ליפיוף העיקש .
לוותר? להרים ידיים?
מה פתאום ? , אוהבת אותו בכל נפשי , מרגישה את האהבה ליצור המתוק הזה אופפת אותי בחוזקה ולופתת את ליבי.
לא מוכנה לוותר!

חוזרת אחורה , ואומרת " ..זוכר שרצית את ..., אז השגתי לך , זה נשאר אצלי במשרד. מחר אביא איתי ...."
במהירות מארגנת לי בראש תזכורת להתקשר מחר על הבוקר למזכירה שתרוץ לקנות.
"ידעתי שתשכחי , כמו תמיד, וחוץ מזה לא!!!"
דיייייייי, מה אני עושה איתו, נהיה עקשן כמו פרד העלם.

טוב, הנשק הסודי נשלף.
מושיטה יד ופורעת את השיער השטיני , מלטפת את הלחי , ומנסה להגניב חיבוק נשיקה .
"לא!!!!!" וידי נהדפת.

מתיישבת באיטיות על הכורסה , מה עושים ?
משפילה מבט ורואה את הרגלים המקסימות מתקרבות לעברי ומרגישה את הידים החובקות אותי בחוזקה.
חשה את הנשיקה על השיער.
ושומעת...."אמא, אל תהיי עצובה , מצטער , כעסתי ....אבל אני אוהב אותך הכי בעולם".

השעון טס קדימה.
לא רוצה שיעבור הזמן.
חייבת להיות חזקה מחר. ברגע הפרידה אסור לי להישבר.
כל כך קשה לי.
יודעת שאעשה זאת כמו גדולה .
אחייך , אדביק נשיקה למצח.
איישר את החולצה.
החוקי בטח יעניק איזו צפחה .
ואני אנסה שלא יראה כי בפנים אני פשוט שבורה.

רבאק , למה לבנים יש 3 שנים שירות.

מה בדיוק קורה פה?
כבר הודעה חמישית של קשר מהעבר.
מעניין ...?

לא מאמינה שאני אומרת את המשפט הבא :
אבל...בשביל מה צריך צבא?

מכבי חיפה הפסידה לבורדו 1:0
עוד הפסד ללא כיבוש שער .
פדיחה.