ליויתי את המתוקון הפרטי לנקודת האיסוף. כל כך שונה מזמני, בזמני הייתי במקום קודר חשוך עם בקושי מקומות ישיבה. להורים גם לא הרשו להיכנס, הם המתינו בחוץ. ליוו בעיניהם את האוטובוס וזהו.
היום זה ממש מסודר , אולם ענק נוח ממוזג. מקומות ישיבה בשפע. והכי טוב אפשרות להישאר אם יורש העצר עד לעלייתו לאוטובוס.
כבר בתחנת הרכבת המתינו לו חברים וחברות, וואלה לא ידעתי עד כמה הבן פופלארי. חיבוקים נישוקים. מחמם את הלב.
עומדת מהצד , מביטה, נשבעתי שלא אשבר, למרות שכל כך קשה לי .
מיד כשהגענו למקום האיסוף. המתין לי ידיד טוב, (כמה טוב שיש קשרים ). קיבל את פנינו , הבטיח שיסדר על מנת שלא נמתין הרבה .הציע קפה , ישבנו אצלו במשרד. נחמד.
ובאמת , במהירות הבזק , הוקראו שמו . הבונבון בנגלה הראשונה.
הרשו לי ללותו ממש עד האוטובוס . חיבוק וממתינה איתו עד שיגיע תורו לעלות. מוודאת כמו כל אמא פולניה , אם לא שכח משהו , ואם השקית עם הסנדביצים איתו .
מלאך מתוק שכמותו , האזין בסבלנות , חייך והיה פשוט ממתק . (ומי כמוני יודעת , עד כמה הייתי בלתי נסבלת בעת האחרונה).
תוך כדי המתנה , הגיע עוד איזה זלוב ענק. יאאאאאא אתה פה, אחי? גבר , אנחנו ביחד. מתברר שמכירים ואפילו גרים בסמוך. ו....לא עוברות 3 שניות ועוד בריון מגיח בצהלה, אח שלי, אחלה שאנחנו ביחד.
מתבוננת ומחייכת, שלישית ענקים מתגפפים ומעניקים צפחות זה לזה. זזה בזהירות הצידה, הם לא ממש מודעים לממדים האדירים שלהם. ומבלי משים כאפה שלהם עשויה למוטט עובר אורח שעבר בטעות ובתום לב לידם. 😄
מרגישה קצת יותר טוב , יוודעת שהוא עם חברים, ועם חברים יותר קל להסתדר .למרות שהחוקי כבר אמר שאין מקום לדאגה , כי אם מתעסקים עם מישהו , ונטפלים (לצערי) רק לקטנים ולחריגים. עם הענק שלנו קצת יחששו להתחיל.
מיד כשאדע היכן הוא ממוקם, אתחיל להפעיל קצת קשרים . מקווה שיגיע היום או מחר .
זהו, מתחילה את הספירה לאחור . שיעברו כבר 3 שנים.
לפני 14 שנים. 10 בדצמבר 2009 בשעה 9:52
