פינת הפנאי - מתחת לחגורה

משהו שכתבתי לפני כ-5 שנים ומעלה אותו שוב , כי נחמד להיזכר....

ניצבת , מביטה בעיניים עורגות בפנים היפיפיות מולי ובעיניים הירוקות הבורקות מולי.
מביטה בחמדה בשפתיים המלאות והאדמדמות ,
ושומעת "לא!".
לא , נחרץ , תקיף. לא - כזה שלא משתמע לשתי פנים.
"אבל למה? "
"כי , אני אמרתי - וזהו זה ".
"טוב , מציעה שנשב ונדון בהגיון , ואחר כך נגיע למסקנות משותפות"
"לא!!!!"

לא הלך לי , מנסה טקטיקה שונה .
"נו , חומד ....יודע שלא התכוונתי .אתה יודע שאני א ו ה ב ת אותך. ולפעמים גם כשאוהבים אז טועים , כולנו בני אדם , ואפילו אני טועה ..."
קיבינימט שאני אגיד משפט כזה אינפנטילי , אני ?!.
"לא , זה נגמר , אני החלטתי !!!"
מתבוננת בגב הזקוף , בגוף היפה החטוב והמתוח ללא טיפת שומן .
בפנים המהמות מולי , פה שעושה חשק לאכול, וריסים שכל נקבה מצוייה היתה מתגאה בהם.
טוב , אם כך....ננסה שיטה אחרת.

"לא , אז לא - לא צריך...." מסתובבת ומתחילה ללכת , ומגניבה הצצה חטופה לאחור.
נאדא , נייט , שום כלום, לא מזיז ליפיוף העיקש .
לוותר? להרים ידיים?
מה פתאום ? , אוהבת אותו בכל נפשי , מרגישה את האהבה ליצור המתוק הזה אופפת אותי בחוזקה ולופתת את ליבי.
לא מוכנה לוותר!

חוזרת אחורה , ואומרת " ..זוכר שרצית את ..., אז השגתי לך , זה נשאר אצלי במשרד. מחר אביא איתי ...."
במהירות מארגנת לי בראש תזכורת להתקשר מחר על הבוקר למזכירה שתרוץ לקנות.
"ידעתי שתשכחי , כמו תמיד, וחוץ מזה לא!!!"
דיייייייי, מה אני עושה איתו, נהיה עקשן כמו פרד העלם.

טוב, הנשק הסודי נשלף.
מושיטה יד ופורעת את השיער השטיני , מלטפת את הלחי , ומנסה להגניב חיבוק נשיקה .
"לא!!!!!" וידי נהדפת.

מתיישבת באיטיות על הכורסה , מה עושים ?
משפילה מבט ורואה את הרגלים המקסימות מתקרבות לעברי ומרגישה את הידים החובקות אותי בחוזקה.
חשה את הנשיקה על השיער.
ושומעת...."אמא, אל תהיי עצובה , מצטער , כעסתי ....אבל אני אוהב אותך הכי בעולם".