ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 14 שנים. 26 בדצמבר 2009 בשעה 20:42

לפני שיוצאים לדרך, מספר הבהרות נחוצות:
1) המפגש הוא לצורך סשן בלבד. סשן חייתי עוצמתי . בלי פוצי מוצי וגיבובי סרק.
2) תיעשה הכנה על מנת שהחדירה "תכאב" קצת פחות.
3) מפגש ראשון ייעשה בלי שותפים נוספים. אם יהיה טוב (כמובן לי) יישקל המשך, ופה לא מבטיחה בלי שותפים.
4) ברגע שמתחילים אין דרך חזרה. אין להפסיק ואין להתחרט.
5) אין מילת ביטחון.
6) בלי מילים, לא רוצה שתדבר , תשתוק תהנהן לאישור , ורשאי לגנוח.
7) אביזרים עלי , עליך - גוף עירום משתוקק וכנוע.
😄 מה שנעשה בפנים לא יוצא החוצה.
9) אין נזק בלתי הפיך.
10) תישאר בחיים.

האם מתאים?

תשובות בפרטי.

לפני 14 שנים. 26 בדצמבר 2009 בשעה 17:28

תמיד אני מתכננת את השבוע שיגיע, ממש מארגנת לי סדר יום, היות שמסתובבת בכל הארץ חייבת לתכנן מראש כל יום במדויק. היכן מתחיל והיכן מסתיים.
מתחשק לי לשנות מעט.
בא לי לסטות מעט מהסדר הנוקשה והקבוע שכפיתי על עצמי.
בא לי....?
לא ממש יודעת מה בא לי בדיוק.
אבל יודעת שבא לי משהו שונה.

מתחשק לי לראות פרצופים אחרים, לפגוש אנשים שונים.

בא לי לראות איזה סאב, אבל אחד כזה...שיהיה שווה את המאמץ.

פעמיים בחיי קרה לי שפגשתי סאב , שמיד ידעתי שזה סאב. וממש בלי לדבר . רק חילופי מבט.

בא לי שיקרה שוב.
שאפגוש אחד שכזה , שאדע שהנה זה זה. שמיד יפול האסימון והאדרנלין יתחיל לשעוט.

וממש כמו פעם, אסמן לו לנסוע בעקבותי , ללא מילים .
להגיע לצימר ידידותי ומסביר פנים.

וכמו אז, ללא מילים, רק במבטים ובסימני ידים, להורות לו להתפשט.
להסתובב סביבו ללא אומר. לכופפו מטה, לפשק את רגליו בבעיטה.

לתפוס את הזין בעוצמה. להעביר יד על הביצים.
להתרומם , לעמוד מאחור. להצליף כמו שאני יודעת.
למרוח קרם ריחני , ואז....להינעץ בחוזקה, עד הסוף. להרגיש את הביצים מתחככות בדילדו הענק.

להיכנס שוב ושוב. לדהור עליו ולהרגיש את האוויר שנכנס לריאות בחוזקה. לחוש את הספייס המטורף.

לסיים בגניחה, ולשמוע מלמולי תודה.

והפעם...לקחת שם ופרטים....

לפני 14 שנים. 26 בדצמבר 2009 בשעה 5:49

כשהתגייס, הכנתי את עצמי מראש ל:
לילות ללא שינה,
לדאגה בלתי פוסקת שמטריפה את הדעת.
הייתי מודעת שאהפוך ל:
מיני קיטריינג נייד , במתכונת הגזלן הידוע לשמצה.:)
שירות הודעות להעברת מסרים לחברים שלו שלא הספיקו להתקשר הביתה.
למבקרת איכות של המתקנים בצבא.
למשננת הוראות בטיחות על מנת לוודא שהכל נאמר לו .ויותר מנאמר שהובן, נקלט והופנם.
למדריך טלפונים , יודעת את כל מספרי הטלפון החשובים על מנת להשיגו.

מה שלא לקחתי בחשבון ....זה את הכביסות .
רבאק כמה כביסה החברה האלה מייצרים?.

מזל שיש מייבש.
כבר מכונה שלישית מהבוקר , ולא עושה רושם שנגמר .

יאללה, נלך לסיים ..

לפני 14 שנים. 25 בדצמבר 2009 בשעה 21:21

אסור לסשן מישהו מהעבודה. חייבים לשמור על הפרדה מוחלטת בין החיים המתוקים לחיים הרגילים.
אבל, מה לעשות שגיליתי מישהו כזה , במרחק של 2 משרדים ממני.
אין ברירה, אאלץ להתאפק .
אולי מפעם לפעם , רק אוריד איזה כאפה , ...נראה כבר.

אתמול בשיחה רגילה שמשום מה התפתחה לכיוונים שונים , גיליתי אותו.
התוודה מיד. נו, וכי היתה לו ברירה :).

לא אסשן אותו , עדין מידי לטעמי , אבל היות וחשפתי את הכניעה למנטאלי , אנצל זאת לצרכי . וקצת להשתעשע .
בינתיים נחמד לחלוק ולשתף בחוויות.

לפני 14 שנים. 25 בדצמבר 2009 בשעה 20:31

http://www.audiobooks.org/


ניצול מירבי של הזמן. הורדתי לmp חומר מעולה . מומלץ.


ותודה למי שהעביר לי את הלינק

לפני 14 שנים. 25 בדצמבר 2009 בשעה 16:05

מלא בחוויות , איך לא?
הטירונות לא קשה בכלל.
קטן עליו, נו ספורטאי או לא .
אבל...האוכל , האוכל הוא לא רע. מה שכן ...מעט.
כנראה שבצבא לא יודעים עדיין שבריונים צעירים כמוהו מסוגלים לטרוף כל מה שזז.

אחשוב על איזה פיתרון . לא אשאיר זאת במצב הנוכחי .

לפני 14 שנים. 24 בדצמבר 2009 בשעה 19:49

הבן עדיין לא התקשר . ואני מודאגת.

לפני 14 שנים. 23 בדצמבר 2009 בשעה 18:48

מחר הבן יוצא למטווח. לא מאמינה על עצמי. מרוב ששקשקתי ...אז בלי לספר לו , הלכתי לבדוק את המקום בעצמי . מה שבטוח בטוח.
וכמו פולניה אמיתית , בשיחה שקיימתי איתו לפני שעה , חזרתי ושיננתי כללי בטיחות. ווידאתי שיודע .

הבן קצת נבוך, ברקע נשמעו קולות החברים , כנראה ששמעו את השיחה . וחלק כמובן שהתלוצץ על "האמא דאגנית שגידל" , ואז שמעתי אותו מכריז: אמא שלי , היא משהו משהו, מבינה בנשק יותר מהרבה אחרים. היא לא דאגנית . היא אחלה .

מזל שלא יודע , עד כמה אני דאגנית.

מחר אתפוס את עצמי בכוח לא להגיע "כאילו בטעות" לשם.

😄

לפני 14 שנים. 22 בדצמבר 2009 בשעה 21:24

התחלה זה משהו שמתחיל מנקודה מסוימת. עשוי להימשך ועשוי להגמר או להיקטע באיבו.
תמיד אמרתי שלפי ההתחלה כבר יודעת אם יש סיכוי להמשך , או שסתם.
אני גם סבורה שלא פייר למשוך ולסחוב משהו שאין לו סיכוי .
וישר על ההתחלה מרגישה ...אם כן...או לא.

לא רוצה סתם להתבדות , לפתוח פה לשטן.
אבל יש לי תחושה שהולך להיות לי נחמד .

והאמת שמגיע לי קצת להשתעשע.

ימים יגידו...:))))).

לפני 14 שנים. 22 בדצמבר 2009 בשעה 21:15

יום שהתחיל ב4 לפנות בוקר , סוף סוף הגיע לסיומו.
הייתי בטוחה שלקראת 11 כבר אצנח מעייפות. אבל כנראה שעברתי את נקודת העייפות.
ממש לא עייפה.
אולי שיחות נחמדות שהיו לי. אולי התחלה של משהו?
מי יודע?

בכל אופן , נחמד לי .
ורגוע רגוע...
מצב אידיאלי .

אוהבת את התחושה הזו. בסוף היום אין לחץ, אין תזזית, הכל זורם לאט .
כמובן...עד מחר .

ואז, בבוקר ...אכנס בכיף לעשייה ולאדרנלין שילכו וידעכו עד לסוף היום.

לא רע , בסך הכל.
שימשיך כך.