פינת הפנאי - מתחת לחגורה

ראשית מדובר בסיפור אמיתי , התרחש לפני בערך כ-20 שנה . חתיכת זמן. כל הזמן מדחיקה אותו ומנסה לשכוח, לפעמים מצליחה ולפעמים צף ועולה בחזרה. אולי כדאי שאעלה אותו על הכתב ואז אצליח להשתחרר ממנו. לפי ההקדמה בוודאי כבר מבינים שלא מדובר בחוויה מרנינה , ובואו נגיד את האמת , לא הייתי זוכה באות ועיטור כבוד מ"אמא תרזה". אבל...זה מה יש. זה מה שקרה זה מה שהיה , ובלתי אפשרי לשנות .
באותה תקופה גרתי בעיירה קטנה , אי שם בגליל. עיירה קטנה ומקסימה, ציורית ומלהיבה. גם היום לאחר הרבה שנים שעזבתי , טובי חברי נמצאים שם. ונמצאת בקשר הדוק עם רבים. עיירה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. גם האנשים נחמדים, אדיבים, ו...וואלה תמימים . משוכנעים שכולם כמותם. אי אפשר להשוותם לתושבי עיר גדולה. הכל מתנהל בשלווה ובאיטיות . כל אורח החיים הוא סלולי סלולי. החדשות המרעישות ביותר הן "מי יצא בשלוש בלילה מביתה של האופטיקאית האלמנה?"
"ואת רכבו של מי ראינו חונה בעמקי היער הסבוך שעוטף את העיר ?" "וברור שהשאלה הבאה היא "ומי היה ברכב ?":)
סודות גדולים לא היו , הרוב היה גלוי וידוע. ומה שלא ...כבר היתה איזו "נשמה טובה" שדאגה לעדכן את היתר. מטבע הדברים שנשים נשואות שחפצו לשמור על שלמות נישואין , ועל כך שלא ידברו עליהן נזהרו שבעתיים. לא שלא היו בגידות וניאופים וכל מיני דברים נחמדים , אך היה הסכם שבשתיקה שכל עוד לא בפרהסיה , לא קבל עם עם ועידה. אז ירכלו על כך. אבל הבעל או האישה לא ידעו על כך לעולם. נחמד לא כן ?!. לזה אני קורת התחשבות .
הבידור היחידי באותה עיירה קטנה , שהיתה אפילו דתייה ברובה . ולכן אין עסקי שעשועים , מועדונים וכו, כולה...שני בתי קולנוע וזהו! הבידור היחידי היתה "הטלויזיה" .אז אפילו לא היו כבלים. לא הוט לא יס, ואפילו ערוץ 10 לא נולד עדיין. היה בעל יוזמה , שידע לקרוא את המפה , והתקין כבלים פיראטיים. ומובן מאליו שכל העיר שעטה על כך, גם הדתיים. מהסיבה הפשוטה שבאותה עיירה גם קליטה לא היתה. ואם רצית להיות מעודכן בחדשות היום היית חייב להיות מחובר לאותה רשת פיראטית. ואם גם הרווחת איזה סרט דרך אגב אז סבבה. היה רגיל היה ידוע והיה מקובל. גם כשהיו פשיטות דאגו בתחנת המשטרה ליידע את בעל התחנה פיראטית שישקיט את המגברים, עד חלוף זעם. יצאו הפושטים ותמשיך החגיגה.
מטבע הדברים , שמעטים ובודדים שילמו את אגרת הטלויזיה. מהסיבה הפשוטה "לא רואים, לא קולטים , ומה פתאום לשלם?" הגיון בריא , מסתבר שלא בעיני הרשויות.
החלו פשיטות של רשות השידור . משוכנעת שישנם כאלו שזוכרים את הפשיטות הזכורות לרע. בפשיטה השתתפו נציג רשות השידור ומאבטח שתפקידו היה לערוך חיפוש בבית , למצוא את מקלט הטלויזיה ולהחרימו. מה לא דובר על אותה תקופה אפילה ומסריחה. אנשים כעסו זעמו ורתחו כאשר ראו שמוציאים להם מהבית את מה שהיה רכושם. וקנו במיטב כספם. חלף הרבה זמן , והרבה סערה ציבורית עד שתמה אותה תקופה.
באותו זמן, התגוררתי בשורה של בתים צמודי קרקע.לא סבלתי מאותה בעייה מהסיבה הפשוטה שלא היתה לי טלויזיה .היתה שיטה אזהרה שעבדה מצויין, השכונה בה התגוררתי היתה מרוחקת מיתר השכונות , ועם היוודע בעיר כי "הנבלות הגיעו" מיד היה הטלפון נכנס לפעולה, ועובד מיידית .
זכיתי לפופלריות עצומה באותו זמן, כל השכנים הגיעו אלי ושיכנו את הטלויזיות אצלי., מכיוון שאני הרי מאובטחת ואלי לא יכנסו, אין ברשותי מקלט .ולכן לא רשומה בשום מקום. וואלה מי שהיה מגיע אלי באותה תקופה היה עומד נבוך בפתח. טלויזיות בכל פינה , ערמות ערמות .
מטבע הדברים שעצם היותנו השכונה המרוחקת ביותר פעלה לטובת כולם. עם הוודע כי חוליית פשיטה בדרך מיד כולם היו נוהרים אלי , ובמקום השיר הידוע "סלינו על כתיפנו" היה " הטלויזיות על כתפינו ,ראשינו כפופים.."לאחר מספר פשיטות , התחילו להיות יותר מתוחכמים. נהגו לפצל כוחות, הגיעו 2 ניידות , אחת פיטרלה במרכז העיירה והשנייה ישירות למבואות הרחוקים. הפך להיות קשה יותר ויותר .
מי שסבלה בעיקר מכל הפשיטות האלו , היתה שרית השכנה שלי , בחורה בת 25 בערך, נשואה צעירה , אם לפספוסה בת שנתיים, רוב הזמן היתה לבד מכיוון שבעלה עבד מחוץ לעיר , באותה תקופה לא עבדה , גן ושעות עבודה ובעל מחוץ לבית לא בדיוק הסתדר לה. כך שהבילוי העיקרי שלה באותה עיירה שכוחת אל היתה הטלויזיה .וכמובן כמו כולם את האגרה לא שילמה .
היה לי הסכם עם השכנים שנהנו משירותי האחסנה , שבמקרים שלא בבית , משאירה את המפתח מתחת לעציץ , הם נכנסים לא משאירים בלאגן, מניחים את הטלויזיות באיזושהי פינה , וכשמסתיים לוקחים בחזרה.
לא רק שלא השאירו בלאגן, להיפך...חמודים שכאלה, המקרר היה מפוצץ מעוגות עוגיות וכל מיני חטיפים. ובובי המתוק , הכלב שהיה לי באותה תקופה, בכלל גדל ממדים מפלצתיים מרוב שאריות האוכל שהובאו לו .
יום אחד כרגיל בשעות הבוקר אני בעבודה , מקבלת טלפון בהול. דיי נלחצתי . באותה תקופה שילבתי לימודים ועבודה , במהירות מנסה להעביר במחשבות האם פיספסתי איזו בחינה שהתקיימה בשעות הבוקר ,
- שרית?
אבן נגולה מעל ליבי ,אבל בכל זאת, לא ממש רגיל שמתקשרת ועוד לעבודה, קרה משהו בבית?
- דולי , אני בצרות sos ?
- מה קרה ?
- תקשיבי, יש פשיטה של הנבלות, והטלויזיה שלי למעלה , אני לא אספיק להוריד אותה למטה ולהעביר אלייך? מה אני עושה? הם עוד שתי דירות אצלי !
- המממ...וואלה בעיה , את יודעת מה?
רעיון אדיר צץ במוחי.
- נו , דברי.....אני בלחץ .
- תקשיבי , ילדה....מה שתעשי הוא דבר כזה , תוציאי אותה מהחשמל, תניחי באיזה מחבוא אצלך ותכסי בשמיכה או משהו.
- נו באמת? דולי....את יודעת שהם עורכים חיפוש.
- רגע , ילדונת....תקשיבי להמשך...גשי אלי הביתה, קחי את בובי . תשימי אותו באותו חדר . סגרי את הדלת. להם תגידי שמדובר בכלב אלים , לכן סגרת את הדלת, אני משוכנעת שלא יתעקשו להכנס לאותו חדר , בטח לא כשישמעו את הנביחות של המפלצון שלי . כשיסימו תחזירי אותו אלי .
- ואו , דולי...ענקית!
בום טראח , ניתוק .
מחייכת , אוח כמה שאני מכירה אותה , שטויות וזוטות כגון ביי , ממש לא בסטייל שלה. וחוץ מזה כנראה שהייתה בלחץ והם בדרך...נו טוב, ממשיכה בעבודה.
בערך שלושת רבעי שעה לאחר מכן. טלפון ו...כמובן שרית על הקו.
- נו , איך היה ?
משוכנעת שתחייך ותתבדח, ונזכור זאת כקוריוז .
- אל תשאלי , דולי....הסתבכתי ..
- הסתבכת? מה קרה ? רגע....קודם כל...מה עם בובי? הוא בסדר?
- כן הוא בסדר .
היא מרגיעה אותי .
- אבל...אל תשאלי , איך הכל הסתבך, ועכשיו אני בצרות . לא יודעת איך יוצאת מזה.
שומעת בכי כבוש,שרית בוכה? סימן שבאת משהו קרה.
- טוב, עזבי הכל, עוד חצי שעה אני מגיעה. נדבר בבית.
- בחיאת דולי , בבקשה זריז.
בבקשה....???? כנראה שבאמת משהו קרה , אורזת את הפקלאות, ממילא אף אחד לא ירגיש בחסרוני, במשרד שכוח האל , שכמו כל משרד ממשלתי אחרי השעה 9:00 מתחיל האקשן האמיתי , סידורים אישיים, וכל אחד פונה לעיסוקיו:).
תוך פחות מרבע שעה מגיעה. היו פקקים בדרך. את כל העיירה הזו ניתן לעשות רגלי ב-10 דקות. הסיבה לעיכוב שיעור נהיגה של הספר , שכבר מעל עשור מנסה להוציא רשיון . הוא לא מתייאש , ממשיך וממשיך. מורה הנהיגה המסור ואוהב אנשים, השתדל תמיד לתת לו שיעורים בשעות הלילה המאוחרות או הבוקר המוקדמות , על מנת לא לפגוע בציבור , הפעם לא הצליח כי מחר יש לו טסט אולי מספר 20 או 30 ולכן חרג ממנהגו. :).
מחנה, נכנסת ...וכבר מרחוק רואה את שרית דרך החלון צופה וממתינה לבואי.
-נו? ספרי מה קרה?
- אז ככה, עשיתי בדיוק כמו שאמרת לי , והכל התפקשש ועכשיו אני בצרות..
- יאאאא, נו כבר ..ספרי.
שוקלת בדעתי , אם איזו חבטה או בעיטה יועילו לשטף הדיבור , אבל מראה הפנים המיוסרות ושטופות הדמעות קצת עוצר בעדי . (מה אני צריכה להירטב? )
- נו, דברי...מה קרה?
- אז ככה, עשיתי בדיוק כמו שאמרת לי , הנחתי את הטלויזיה בצד של המיטה , ועל מנת שייראה כאילו סתם ערימת בגשים הנחתי עליה שמיכה ועוד כל מיני ציפיות ובגדים ...ואת בובי שמתי בחדר שינה , סגרתי את הדלת . וניגשתי לפתוח את דלת הכניסה.
- ו....?
- בפתח שני גברים , אחד ממוצע לא גבוה לא נמוך לא שמן לא רזה , רגיל כזה , והשני עם מדים כל חברת האבטחה , ענקקקק!!! חזות כהה , מפחיד כזה , הציגו את עצמם מרשות השידור , ואמרו שעל פי הדיווחים והרישומים יש ברשותי מקלט טלויזיה. אמרתי שלא מה פתאום?
ותוך כדי קריצה שובבה , למרות הלחץ וסערת הרגשות בו היתה נתונה הוסיפה ,
- הדריכו אותי לא להגיד שהיתה לי, כי אז היו מחייבים אותי על 7 שנים אחורה.
- אוקיי, אז מה לא בסדר ? מה התפקשש?
- בנימוס , הודיעו לי שרשאים לערוך חיפוש. אמרתי אין בעיה בבקשה . ותוך כדי כל , ה"בובי" שלך נובח פחד .המפלצת הענק התחיל לעשות חיפוש, ממש עבר חדר חדר.הרים בגדים הציץ מתחת , ממש עשה חיפוש יסודי. הגיע לחדר השינה הנעול , והייתי בטוחה שהנביחות של הדראקולה שלך ירתיעו אותו....אבל,
פה עשתה הפסקה דרמטית , ופרץ דמעות מחודש החל לפרוץ כמעיין נובע מהעיניים.
- שרית ,באלוהים ...הורגת אותך...דברי כבר .
העיניים הגדולות ננעצו בי, ומיד פלטה בשטף
- ממש לא הזיז לו הנביחות, הוא נכנס פנימה, אמר לי שיש לו אקדח , ואם הכלב יתקוף אותו הוא לא יהסס לירות בו, כך שלטובתי ולטובת הכלב עדיף שארחיק אותו , הוא נשמע כל כך משכנע , ועם חיוך כזה רע, כאילו מצפה שאסרב על מנת שיוכל לתקוע בו כדור בשמחה.
- אז , מה עשית?
- מה עשיתי ? הוצאתי את בובי , והתפללתי שערימת הבגדים והשמיכה ישכנעו אותו ....ו...כלום, ישר ניגש לערימה . העיף אותה וכמובן הטלויזיה 24 אינץ מיד נראתה. התחלתי לרעוד כולי ..לא ידעתי מה אני עושה ,
- תמשיכי.
- הנבלה הזה, חתיכת בן זונה . ניגש אלי , תפס בסנטר קירב את הפרצוף אלי .ואמר עם חיוך רע , אההה, אז אין לך טלויזיה ? את יודעת מה חוטפים היום על שקר , ועל ניסיון להפריע בשעת העבודה , חשבת שלא קלטתי את הקטע עם הכלב המכוער שלך?
- חתיכת בן זונה מסריח, בובי מכוער ?
נזעקתי מיד להגן על כבודו של היפיוף המגודל שלי .
- נו, אל תפסיקי אותי . זה מה שהוא אמר ..לא אני .
- טוב תמשיכי .
- הוא צבט אותי ממש חזק בלחיים, וכשראה שקפאתי והתחלתי לבכות , אמר...הממ..אולי יש פיתרון ? נראה אולי אפשר לעשות משהו ? כשראה שנעצתי בו מבט מבוהל, התחיל לחייך חיוך רע, אמר...אני מבין שהטלויזיה שלך ממש חשובה לך ? אהה.., הנהנתי בראש לחיוב, ואז הוא פשוט תפס את השדיים חזק חזק...התחיל ללוש את הפטמות . כשהפלטתי אנחת כאב, התחיל לגחך..., עוד שרמוטה מטומטמת שכל מה שיש לה בראש זה סדרות מטומטמות .הבעל שלה קורע את התחת בעבודה והפוסטמה יושבת מול נטלויזיה ומאוננת.הוא הגביר את הלחץ וכשכבר הרגשתי שלא יכולה יותר , הניח יד אחת על הפה . סובב אותי עם הגב אליו. הרגשתי את הזין ממש חודר אלי מעבר לגינס. הוא התכופף לכיוון האוזן ולחש, חתיכת זונה ...אם את רוצה שאשאיר לך את הטלויזיה , זה יעלה לך, תצטרכי לשלם , ברור?!.
- איזה בן זונה ..
- רגע דולי , תני לי להמשיך. הוא לחש בשקש שקט לתוך האוזן. הרגשתי את הבל פיו על התנוך. כלבה מסריחה , אני עוד מעט ארד למטה , אגיד שלא מצאתי כלום. מחר בשעות הבוקר אני אחזור .לטובתך...תהיי מוכנה מגולחת , רחוצה מבושמת , לא שזה יעזור להוריד ממך את הסירחון, חתיכת כלבה, אבל יקל עלי מעט , להתקרב אלייך. וקחי לתשומת ליבך , אם מחר לא תהיי או שתתחמקי אני אחזור ואז...זה יהיה ממש , אבל ממש לא נעים.הנהנתי שכן, דחף את היד מתחת לחולצה , צבט את הפטמה חזק , תראי יש לי סימן .
חשפה את השדיים מולי , ובאמת ראיתי כתם סגול מסביב לפיטמה.
- טוב, תני לי למרוח לך משהו שיובל לא יחטוף היום שוק כשיראה אותך.
התחלתי למרוח מעט משחה מרעננת , ושרית המשיכה תוך כדי התיפחות.
- לפני שיצא , סובב את הראש ואמר ...אה כן, אם לא הבנת מקודם, שרמוטה מפגרת, אני אוהב את חזק!

המשך יגיע ..
____________________________________________________________________
- דולי , אני מתה...מה יהיה? אולי אני אספר ליובל וזהו?
- בטח, תספרי לו ואת כבר יודעת מה יהיה, הוא עם הפתיל הקצר שלו, אסור לו להיות מעורב באיזו שהיא תקרית, שכחת שהוא במקום "רגיש" ?
- נכון, צודקת, ובמיוחד שהוא לא ביחסים הכי טובים כרגע עם הבוס החדש.
- טוב, צריך לחשוב על משהו, מתי הבן זונה אמר שיבוא?
- הוא העתיק את הטלפון מטופס הבדיקה, אמר שיתקשר מחר בערך בשעה 8:00 בבוקר לפני שמתחיל את הסדר יום שלו , ויגיד לי בדיוק.
- אוקיי, מחר אקח יום חופש מהעבודה, ואת חייבת לפצות אותי עם הלזניה האלוהית שלך ברגע שיסתיים הכל. אבל לפני הכל חייבת לעדכן אותך במספר דברים.
התיישבנו שתינו בסלון המרווח, היא נעצה בי מבט תוהה ונבוך מבעד לעיני דבש הענקיות שלה, ניסיתי לחפש דרך איך בדיוק מסבירה לה על הקשר שלי לעולם הבדס"מ, בצורה שלא תפגע בה , ושלא תזעזע את אמות הסיפים של הצעירה המוגנת מהעיירה הקטנה . המ..., לאט לאט מספרת לה בהדרגה וטיפי טיפין. בוחנת בזהירות את ההשפעה . באיזשהו שלב כמעט ופורצת בצחוק למראה העיניים הענקיות שכמעט בוקעות החוצה.
- מה דולי? את מכה גברים? ממש מצליפה בהם?
- המ...בואי נגיד שאני מחנכת אותם.ולשם כך בוחרת לי את השיטות הרלוונטיות לאותו תרחיש.
בליבי כבר החלטתי , שאת סוף המחזה לא אתן לה לראות או להיות נוכחת. נו, אני הרי כנראה אתגורר פה עוד כמה שנים, אז לא רוצה שיעשו איגוף לפני דלת הכניסה אלי, וחוץ מזה כבר סיפרתי שבעיירה הקטנה הזו אין סודות, הכל ידוע הכל גלוי . מעבר לעובדה שמדובר בתקופה שלפני 20 שנה , ואז פתיחות והבנה לא היתה ממש.
- טוב , ילדונת....מה שנעשה הוא כך, מחר ברגע שיתקשר אלייך תמציאי איזו סיבה , שלא נמצאת לבד, ולא יכולה כרגע לשוחח איתו, תגידי לו שיש איתך חברה ואת מעריכה שכל רגע היא צריכה לצאת. להערכתי הוא יבוא ברגע שישמע שכל רגע החברה צריכה לצאת. (באותה תקופה לא היו עדיים פלפונים) .ברגע שיגיע תניחי לי לנהל הכל. באיזשהו שלב אגיד לך לצאת ואת 0שוט עפה מפה, ברור!?
- ברור.
המ..נחמד , מישהי קלטה פה את הפואנטה. אולי נסב אותה לשפחה? מתבוננת בה, היא בהחלט שווה, נראית טוב, ציצי ענק , חטובה , פו......מנערת את הראש, כל הזמן יש לך מחשבות זימה דולי , גוערת בעצמי , הרי אמרנו שעוד צריכה לגור פה. 😄
- כן, ודרך אגב מתי יובל יוצא לעבודה?
- ברבע לשש הוא נוסע לעבודה,
- טוב בשעה שש ורבע אני אצלך. ותארגני לך ביבי סיטר לקטנה משעה 8 עד 10 וחצי בערך. אחר כך קחי אותה לחמותך או לסיבוב בפארק , בכל אופן עד השעה 14:00 אין לך מה לחזור , וגם זה אחרי שמוצאת טלפון ציבורי ומתקשרת בשעה 14:00 לוודא שהשטח פנוי . ברור?!
- ברור.
איזה יופי כשיש הבנה , תמיד אמרתי שנחמד שיש תמימות דעים :).
- סבבה ילדונת, מחר ברבע לשש אני אצלך, נס בלי סוכר .
- אוקיי.
למוחרת ברבע לשש בדיוק אצלה , הקטנטונת שלה עדיין ישנה , שרית יושבת בפינת האוכל, מבחינה שמסביב לעניים יש עגולים שחורים שמעידים שלא ישנה .
- דולי , אני ממש פחדת , את לא ראית אותו , הוא ענק , גדול ונראה ממש טיפוס רע. תגידי מה יכול להיות, מקסימום אני אשכב איתו פעם אחת ונגמר .
- השתגעת , או מה?
אני מתבוננת עמוק לתוך העיניים האדומות, לא רק שלא ישנה גם כנראה בכתה . מזל שיובל בבוקר בקושי רואה ס"מ מעבר לכוס הקפה שאותה הוא חוטף במהירות , ויוצא החוצה לעוד יום עבודה.
- רגע, אם בא לך על הקטע החזק , אני מחייכת חיוך קטן ורע, אז סבבה.
- לא, ממש לא בא לי , אבל אולי עדיף , אשכב איתו ונגמר, כולה פעם אחת . אסגור עיניים, אתנתק , אחשוב על משהו אחר ...וזהו זה,
אוףףף, נראה לי שמישהי פה תמימה בטירוף. מחליטה ללמדה את עובדות החיים.
- בואי , ילדונת...שבי .
מושיבה אותי לידי בפינת האוכל המצוחצחת , תופסת את כף ידה הקטנה בין שתי כפות ידי. ומתחילה.
- ראשית, לא מדובר בפעם אחת, ברגע שיצליח בזממו, יהיה לו קלף נגדך, והאמיני לי הטיפוסים האלה לא נרתעים .עצם ההצעה המגונה ולמעשה כפייה , כבר מעידה איזה מין אופי מלוכלך שיש לטינופת הזה. עכשיו שוב, אם בא לך? ויש לך כמיהה או רצון להיאנס ...אז סבבה, אני לא מוצאת פסול בכך.
מביטה עמוק לתוך העיניים הענקיות, מבחינה בפחד שרובץ שם עמוק עמוק. לא, אני מחליט ביני לבין עצמי , היא לא משלנו, יצור מתוק קטן וונילי לחלוטין. טוב, אין ברירה . לוקחת את הענינים לידים.
- ילדונת, קחי את הקטנה , ועופי לך. יש לי עוד המון עבודה
- מה לעוף? רגע , רצית שאשאר איתך עד השעה 10, אני לא מבינה כלום.
-אין צורך שתביני, התוכנית שונתה. פשוט צאי. בשעה 2 תרימי טלפון, אגיד לך אם השטח פנוי , במידה וכן את חוזרת, אם לא עונה לטלפון או שאומרת יותר מאוחר , את מתקשרת למספר טלפון הזה שרשום על הפתק , אומרת שדולי צריכה עזרה ונותנת לו את הכתובת , (ברור שעדכנתי את הסאב שלי , הוא כבר לקח יום חופש , וממתין בבית הקפה הסמוך במרחק של רבע שעה נסיעה מהשכונה).
- רגע , דולי זה לא המספר שלך או שלי ...מה זה המספר הזה?
- ילדה, מה לא ברור ?נתתי לך מספר להקשר וזהו...! ברור ?!
מבולבלת לחלוטין, אבל בארשת הקלה ברורה על פרצופה, יוצאת שרית, בידה האחת הקטנטונת , וביד השניה תיק ענק כאילו יוצאת למסע של שבוע באיזה אי שומם.
לפני הדלת, ניסיון אחרון...
- דולי , את בטוחה?
- בטוחה, בטוחה....יאללה, את עוד פה. קישטה.
יצאה.
סוף סוף, עכשיו אפשר להתחיל לעבוד. מתקשרת לשכן שגר במרחק של של שלוש דירות,
- אלון, זוכר מה שתיאמנו אתמול?
- זוכר, לא ממש מבין אותך, אבל בכיף....אם בא לך להשתעשע. הקליניקה לרשותך. יש לי משמרת רצופה עד מחר בבוקר .אף אחד לא צריך להגיע . ובאותה הזדמנות אם את כבר מגיעה , תקפיצי לי חלב , תניחי במקרר.
- קיבלת. תשאיר לי מפתח מתחת לעציץ.
הסבר קטן, אלון הוא גניקולוג .עובד בבית חולים רבקה זיו, במחלקת נשים . להשלמת הכנסה חבר לעוד 2 רופאים, גם הם מאותה מחלקה. פתחו קליניקה פרטית .והולך להם לא רע, את אלון הכרתי מהשכונה, רופא צעיר ונחמד. עם ראש סבבה. וכפי שכבר סיפרתי באותה עיירה שלווה כביכול בה התגוררתי , יש מענה לכל בעייה, ופתרון לכל צרה. בקלינקה המפורסמת נעשו טיפולי הפרייה, בעיות נשים רגילות ו....כן, גם הפלות גרידות. החיים יכולים להיות כל כך קלים בעיירה הציורית בה אחד מכיר את השני, נשים שהסתבכו או שלא היו מעונינות פשוט הרימו טלפון, ולאחר שעברו את החקירה הצולבת של שושי הפקידה, וזכו לאמרה "היא בסדר" גם קיבלו את השירות במהירות, יעילות ואדיבות. זה היה מעין סוד גלוי לכל.
את הקליניקה הכרתי מהשכונה . דרך חברה שהזדקקה פעם לטיפול ש"כזה" התלוויתי אליה . נקשרה שיחה ביני ובין אלון, התידדנו הפכנו חברים למילוי תשבצים וריצות בבקרים . הקליניקה היתה ביתו הפרטי. שבאחד החדרים התגורר . והיתר שימש כקליניקה רפואית לכל דבר.
זהו, השטח פנוי . אפשר להתחיל לעבוד. פותחת את המזוודה "הקטנה" שלי . בוחרת מספר חפצים. בודקת סוללות אם טעונות . מעיפה מבט בשעון. רבע לשבע. סבבה , בינתיים דופק בול לפי התוכנית. אורזת את הכבודה שנבחרה לקליניקה. חוזרת לביתי . לוקחת את המפלצת האימתנית שלי . בובי מופתע לטיול בוקר לא צפוי שכזה, מכשכש בזנב . ומתאכזב במהירות כאשר מבחין שכל הטיול הינו בדיוק עשרה צעדים לבית הסמוך.
אופס, שכחתי את החלב, מוציאה מהמקרר של שרית שקית חלב, שוב גיחה לקליניקה. בובי בוהה בי מופתע ולא מבין דבר . מוזגת לו לצלוחית מעט חלב . מפשירה 2 נקניקיות ליד . (יסלחו לי הדתיים שביננו , אבל בובי לא ממש מקפיד על הלכות חלבי ובשרי)..
ועכשיו , מתחילה במשימה. פותחת את ארון הבגדים של שרית, אצלי אין שום דבר מתאים למשימה העתידית. בארון שלי יש רק מכנסיים , דגמחים , חולצות טי .ואצל שרית חבל"ז.....ים של חצאיות , שמלות, חולצות הדוקות מחשופים , עכשיו מבינה את יאושו של יניב , כאשר שרית רוטנת "אין לי מה ללבוש ".
בוחאת חצאית מיני שחורה חמודה . חולצה הדוקה עם מחשוף נדיב. פיכס....כל כך לא לטעמי . נו, מילא...זה מה יש.
פאק, בעייה לא צפוייה. נעלי הספורט של לא מתאימות. ולשרית יש מידה ש ל גונזילה. טובעת במגפים מידה 39 שלה. שיט...ממשיכה לנבור , מוצאת מעין כפכף ים חמוד עם עקב דקיק. נועלת בחשש מסוים. וואלה. בסדר ...היות ופתוח מאחור אז יכולה לפסוע בבטחה. עושה כמה צעדי ניסיון. לא רע....נסתדר . ייה בסדר.
בוחנת את עצמי במראה .מביטה בי דמות לא רעה בכלל . גם אני הייתי מתחילה עם עצמי . מתחילה למרוח צבעי קרב, גם זה מהטואלט העמוס לעייפה של שרית . מביטה בשעון ...שמונה וחמישה. מתרווחת בכורסא מול הטלויזיה . מחליטה להבין מה פשר האהבה לטלנובלות המטומטמות של הבוקר. שטויות במיץ עגבנית.
טרררררר..צלצול טלפון . מרימה את השפורפרת ובקול סקסי עונה .
- הלו ..
- את שרית.
קול עבה , תקיף.
- מצטערת, שרית היתה חייבת לצאת דחוף. ביקשה ממני למסור לך . במיוחד הגעתי לפה להמתין לטלפון.
-המ..טוב .מדברים מרשות השידור . תתחילי לארוז את הטלויזיה . אני מגיע לקחת אותה עוד רבע שעה.
מניאק , כנראה שהוא בסביבה . מתקשר מאיזה טלפון ציבורי . יתכן אפילו שמהטלפון הפינתי .
-רגע, רגע...אני לא יכולה לתת לך כלום. אני אחותה.היא צריכה לחזור עוד חצי שעה בערך, למה שלא תבוא ותחכה לה?
- מגיע.
טראחחח הטלפון נטרק, יא חתיכת בן זונה , אפילו נימוסי דיבור אין לו . נו למה אני מצפה .
כמו שחשבתי . תוך חמש דקות צלצול בפעמון . לובשת חיוך פותחת את הדלת. בובי נובח בכל כוחו כאשר מבחין בדמות המוכרת לו.
- תעיפי מפה את החיה .
מלטפת את בובי . גוחנת ומתנצלת חרישית באוזני הפרווה. ונועלת אותו בחדר הסמוך.
מסתובבת ופונה ליצור המגעיל בקול עדין ומתוק . (בלעעעעע בא לי להקיא).
- להכין לך קפה? מצטערת שרית תחזור רק עוד חצי שעה . ואני חייבת עוד מעט לזוז. צריכה לנקות משרד לא רחוק מפה.
- לנקות? את עוזרת בית?
- מה לעשות? אין פה שום עבודה ...אז ככה זה מה שיש.
לוגם את הקפה , נועץ מבט ישר במחשוף.
- איך קוראים לך ?
- יפית.
- יפית,שם יפה...וחבר יש לך יפית?
- לא .
- ואת יוצאת , מבלה ?
- לא , מה פתאום....אצלנו אסור . עד החתונה אסור לצאת לבילויים.
- ולהתמזמז? להתנשק ? להתחרמן ?
- לא ,
מרגישה שהמבטים מפשיטים אותי . איכס כזה טיפוס מגעיל.
- טוב יפית, אני צריך לקחת את הטלויזיה.
- לא . בחייך בבקשה....היא תהרוג אותי . ואני לא יכולה לחכות כי חייבת לצאת לנקות . המשרדים ריקים עד השעה 2 . ומוכרחה לסיים לפני שחוזרים.
זיק של התענינות . נעמד על רגליו .
- את יודעת מה ? את לא רוצה שאקח את הטלויזיה . תצטרכי לתת לי מה שהשרמוטה אחותך התחמקה מלתת.
התקרב, עד שיכולתי להרגיש את הבל פיו. תפס את השד הימני שלי והתחיל לסובב בכח. יא, חתיכת בהמה . ממש הרגשתי איך רגלי מתרוממת לבעיטה במקום עדין. אבל...ההצגה חייבת להימשך.
- אני חייבת לצאת .כי השאירו את המשרדים ריקים במיוחד.
- אני בא איתך. חתיכת זבל. איפה המשרדים המחורבנים?.
- פה ליד.
- יאללה, תזיזי את התחת ושלא תנסי לסדר אותי כמו הזונה אחותך. מה שבטוח את תחטפי גם בשבילה .
ופה פרץ בצחוק גס ולא נעים בכלל.
מרכינה ראש, מהנהנת בצייתנות פותחת את הדלת. יוצאים החוצה . בדיוק 6 מטר . מגיעים לקלינקה. נעמדת מול הדלת . מכניסה את המפתח במנעול . מאחור מרגישה את ידיו לשות את הישבן בגסות . קיבינימט הוא ישלם על זה .

המשך יגיע