פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הוא היה הכלב שלי. ואני הייתי האבא והאמא שלו. לקחתי אותו במשך שנים לטיולים מסביב לשכונה, האכלתי אותו מהידיים שלי כשהוא נולד, קניתי לו עצמות, נתתי לו שיחריב לי את הספות, שיאכל את הכבלים של המערכת, הכל נתתי לו, הכל. הוא היה יוצא בלילות לבד לטיול, ואני הייתי מחכה לו בחלון כמו כלב עד שיחזור, לא עצמתי עין עד שלא שמעתי אותו מתיישב על השמיכה שלו, נוהם את הנהמה שלו, ונרדם. ככה שנים על גבי שנים, אף פעם הוא לא אמר לי מילה טובה, מקסימום כשכש בזנב, ליקק לי את היד או השתין עלי מרוב אושר. לא מתנה ביום הולדת, לא מזל טוב כשהבן הראשון שלי נולד. ככה שנים על שנים, ימים ולילות של חוסר שינה מדאגה. עד שיום אחד הוא נעלם. יצא לטיול יומי בדשא שליד הבית, עברו שעתיים והכלב לא חזר, עברו שלוש והכלב איננו. בעלי הציע להגיש תלונה במשטרה, על העלמות או חטיפה. במשטרה הסתכלו עלי כמו על סהרורי, "מי יחטוף לך את הכלב, חוצמזה, גבירתי, יש לנו מספיק בעיות במדינה חוץ מהכלב האובד שלך, בהצלחה בחיפושים" ככה אמר לי השוטר המזיע בדלפק. ברוב יאושי יצאתי לחפש אותו, שרקתי לו את השריקה שלנו, הסתובבתי בגנים הציבוריים, קראתי לו בכל פינת רחוב, בים, איפה לא. עבר חודש, עברו חודשיים ואז יום אחד הוא פתח את הדלת התיישב במטבח הדליק סיגריה ואמר לי בנונשאלנטיות, "חזרתי, הייתי צריך פסק זמן, הייתי צריך להיות עם עצמי, הייתי בדיכאון, היו לי חיים של כלב, לא יכולתי יותר". הסתכלתי עליו בניסיון להבין, מה לכל הרוחות עובר על הכלב שלי. הוא כיבה את הסיגריה, השתעל, השפיל מבט וחיבק אותי חזק.
"תודה " אמרתי לו, "תודה שחזרת. היית חסר לי,אני אוהבת אותך". נשארנו ככה מחובקים אני והכלב שלי אולי שעה, בסוף השכבתי אותו לישון, העברתי יד על השפם שלו וכיביתי את האור. בבוקר אמרתי לבעלי, שהוא חזר.
הוא עשה סימן עם היד ואמר " גם אם אני אעלם לך לחודשים תקבלי אותי ככה? בכזאת אהבה?" חייכתי אליו ואמרתי לו " אני כל כך אוהבת אותך שאת יכול להעלם לשנה ולחזור בלי התראה, תמיד אוהב אותך, אנחנו הרי ביחד מהתיכון, עברתי איתך חצי חיים" למחרת הוא נעלם, אחרי שבוע היא חזר, סיפר על חוויה רוחנית שעברה, שישן אצל אמא שלו , שדיבר שבוע שלם אידיש, שטחן גפילטע בכמויות הסטריות, סיפר שהתחבר לשורשים שלו אצל הספרית, שעבר שינוי
אבל את הכלב הוא השאיר לי. ואז אמרתי לעצמי שיותר לא יעזבו אותי, לא בעלי ולא הכלב. אז הוצאתי לכלב שלי את הסוללות. הנחתי אותו על אדן החלון ואמרתי לו שאנחנו לנצח, ואם הוא קולט מהמרפסת מישהו/י "מעניין/נת". שיזרוק איזו עצם.