יש לי תכונה אחת מעולה , שתמיד משתדלת לשמור עליה ,
לא מאבדת את הצפון.
מנסה להתמקד להיות בפוקוס.
אם יש בעייה כלשהי , אז לא להתפזר -----ולטפל במוקד הבעייה עצמה .
בקור רוח, בצלילות , בשיקול דעת.
ברגעים שכאלה . יושבת במשרד .
בוהה במחשב , מאמצת את הראש , יד אחת על המקלדת והשנייה אוחזת בכוס נס מהביל.
לא עוזבת , לא נוטשת , עד שלא פותרת את הבעייה לא קמה מהכיסא.
נתקלתי בבעיות אין סוף,
חלקן יותר קשות וחלקן פחות.
חלקן הצריכו שעות וחלקן פחות.
ההבדל הפעם הוא : שהבעייה היא אישית.
וכשהלב והרגש מעורבבים-----אז, קשה לשמור על קור רוח.
כבר הביאו לי את הנס קפה השלישי במספר היום,
ורואה את המבטים שנעוצים בי ,
לא מבינים מה עובר עלי היום .
מה קרה לבוסית שלהם?
מפחדים לשאול, מכירים את מצבי רוחי ,
יודעת שמודאגים , למזלי התברכתי בצוות שאוהב אותי .
חייבת להפסיק להדאיגם. מעלה חיוך כפוי על שפתי ,
מרימה את הראש.
מפטירה : "ח'ברה לא לדאוג הכל בסדר "
יוצאת לשטח ,
אין כמו עבודה לנקות את הראש .
לפני 17 שנים. 23 בספטמבר 2007 בשעה 14:21