אחרי ארוחת הצהריים הסתיימה לפני כשעה , היה לא רע...לא מי יודע מה, אבל בסך הכל סביר.
מגיעה למשרד, לשעה של סיאסטה כמו שאצלנו קוראים לזה. דהיינו...יציאה לחוף הים , צפייה על הים, שאין מחזה יותר יפה מזה. ולעשן סיגריה .
משתדלים לא לענות לפלפונים, פשוט להתרווח על מנת להנות מחצי שעה הזו.לא רבים יודעים על פינת החמד שניכסנו לנו, לנו הכונה לי ולעוד 3 . שומרים עליה מכל משמר. חצי שעה הזו שווה זהב. אבל לפעמים אין מה לעשות , יש הפרעות.
הפרעה שכזו דווקא היום, אבל...ככה זה. מקבלת פון טורדני , מעיפה מבט , שווה לענות או שמא אפשר להתחמק .
לא, אי אפשר. קולגה לעבודה, שיותר מקולגה גם חבר ילדות , מגיעים מאותה עיירה . הוריו עזבו כאשר היה בכיתה ח'. שמרנו על קשר של טלפונים , מכתבים. דיי רופף. עד שנותק והתחדש שוב בפרוייקט תלפיות בצבא. שוב נותק...והתחדש לפני 3 שנים בפרוייקטים משותפים.
והיום נמצאים ביחד באותו פרוייקט. הוא מחברה אחרת משמש כיועץ . מגיע לפה אחת לשבוע .
אין ברירה חייבת לענות לו .
- מה הענינים? מה קורה? איפה אתה ?
- פה , ליד המשרד שלך, מפריע?
- מה פתאום , בכלל לא ...נו ניגז, כבר הפרעת...חכה , כבר מגיעה.
מגיעה למשרד .
-תראי , רציתי לעבור איתך על משהו.
- אין בעייה , איפה זה במחשב? קפוץ תארגן לך שתייה . אני אעיף מבט בינתיים עד שתחזור.
פותחת את הלפטופ ו....מה קופץ לעיני ...בהיסטוריה של האתרים, שבטעות הגעתי לשם כי חיפשתי מתוך הרגל אצלי את הדף האחרון...
בינגו....הכלוב...!!!!!!!!!!!!!!
עכשיו רק נותר לגלות מה הניק :))))))))
ואם אתה קורא עכשיו , אז...וואלה כן , צור קשר . נקשקש מעט .
לפני 17 שנים. 7 באוקטובר 2007 בשעה 12:02
