לפני 17 שנים. 30 באוקטובר 2007 בשעה 13:10
קוראת את הפוסט הקודם, חייבת להגיד שמתפלאת על עצמי.
אני מגיעה ממשפחה דיי מאופקת וסגורה, עם חינוך לאיפוק והבלגה.
הבעת רגשות היא מחוץ לתחום.
הכל חייב להיעשות במידה ובמשורה.
אומנם יצאתי מעט שונה , ההורים תמיד יחסו זאת לחינוך הישראלי.
קצת יותר מביעה רגשות.
ולא מקמצת בחיוכים.
אבל..הילדון פשוט מוציא ממני את המיטב.
התמימות שבו, החום והאהבה שמרעיף.
המסירות לאין קץ.
מוציאים ממני את מה שאף אחד לא שמע.
