כותבת תגובה לא במקום,
כלומר:
לא במקום בו הייתה צריכה להיכתב. וזאת מכיוון שהתגובה לו היתה נכתבת שם , היתה מביאה לתוצאה לא טובה. וממש לא מעונינת לעשות זאת. ובטח לא למי שמחבבת. למרות שאין להקיש מכך, כל מקרה לגופו. ולא דומה סיפור למשנהו.
ולהסברים:)
נתקלתי בשרשור של בקשת מחילה , ומורגש שאכן כנה ויוצא מהלב. ובאמת מאמינה לכל מילה ומילה.
לא הגבתי שם כי:
* לטנגו צריך שנים.
* להתחיל מספיק צד אחד.
* להמשיך צריך 2 צדדים.
אז נכון, שהדבר הכי קל בעולם הוא להאשים את הביצה , את הנשמות הטובות, את כל החרא שפה.
אבל, אסור להסיר מעצמנו כל אחריות. כל אדם ובמיוחד אם הוא פה , והצהיר עם כניסתו לאתר שהינו בוגר וכל הבלה
בלה הארוך שיש עם כניסתך לאתר. אז..חלאס עם "זה לא אני " או "הכביש אשם" או "המדרגות עקומות".
ברגע שיש מעידה אז יש מעידה.
ניתן להבין ולהתחשב אם זו מעידה ראשונה , קורה, כולנו בני אדם.
אבל אם קורה וחוזר ונשנה. אז אין מחילה.
(מהפורום נראה שבאמת מדובר במעידה ראשונה, ואכן מובעת חרטה . ומן הראוי לסלוח למחול ולעבור הלאה.)
לפני 17 שנים. 8 בנובמבר 2007 בשעה 4:39