פינת הפנאי - מתחת לחגורה

תודה לאל, הסתיימה השביתה, מקווה בכל אופן. נכון שהיתה מוצדקת. ואני עם המורים. הם צודקים והדרישות בהחלט הגיוניות. מעבר לעובדה שגם אני (אאוטיניג) הייתי שייכת למשרד החינוך, ולימדתי בעברי . ולכן מי כמוני יודע ומעריך את העבודה המאומצת של המורים. שממש לא זוכה לשכר הוגן וראוי. גם אני עם תארים וכו' הכנה לבגרות חמש יחידות , והשכר שלי נחשב לאחד הגבוהים , מאסתי בתמורה העלובה ועשיתי הסבה מקצועית , מה זה הסבה מקצועית חבל"ז , ממש 180 מעלות.
נכון שהיה כיף ללמד , אהבתי את הזיק שניצת בעיניים , את יחסי החברות שנוצרו בין הכיתה למורה "הגזעית" שלהם. המחמאה שהעניקו לי היא: "וואלה , את לא ממש מורה , יש לך ראש טוב....".
אבל עם כל הכיף , עם זה לא הולכים למכולת , נטשתי ....מפעם לפעם כאשר מגיעים החבר'ה של הנסיכון שלי , מתכוננים לבחינה. אני מנסה שוב את כוחי , החברים של הנסיכון מתלהבים ...אבל הפרעוש הקטן , לא נעתר להם ואחרי חצי שעה מפזר את ההפגנה , מבהיר חד משמעית , שבאו ללמוד איתו , ואמא אם משעמם לה ונורא רוצה לעשות משהו, אז פופקורן יתקבל בברכה.
נו , ככה זה... כשיש בבית אז לא יודעים להעריך...סתםםםםםם.
בכל אופן, הפרעוש היום סוף סוף חזר לבית הספר , נראה לי אפילו שהתגעגע מעט. נכון רטינות ואוףףף אבל...ברבע לשבע, אפילו לפני ההשכמה שלי , זינק מהמיטה. מקלחת , קורנפלקס ליד המחשב...התארגנות אחרונה עם החברים. היכן נפגשים וכו'.
תולעת , להקפיץ אותך?
לא,
אבא מקפיץ?
לא,
אז...איך?
נוסע עם אבא של אלון? או אבא של גיא?
לא,
אז..., איך?
(בשכונה הנובריישית שלי אין תחבורה ציבורית).
מסתכל עלי מלמעלה למטה , ממרומי 183 שלו , חתיכת בריון קטן.
אמא , לא שמעת על הליכה רגלית ?
ברגל? ילד...זה רחוק .
בקטנה.שכחת במקרה שיש לך שחיין בבית , שמתאמן כל יום , שוחה 5 ק"מ כל אימון. ופעמיים בשבוע רץ 7 ק"מ?.
נכון, שכחתי ...
מסתכל בי בתמיהה. מפריח נשיקה באוויר, לוקח את הילקוט בקלילות. מזנק החוצה. משקיפה מבעד לחלון , רואה אותו טס, ואת אלון מדדה בעקבותיו. הנסיך החליט לשפר את הכושר הגופני של החבר . מציינת לעצמי , בעוד 10 דקות לצאת לסיבוב קטן בדרך לבית הספר לוודא שהכל תקין, ולא נשארו חללים בדרך. :).

מתבוננת ונזכרת בילדותי , כמה הכל היה נחמד קל ופשוט בעבר .פעם לא שאלנו , מי מקפיץ? מי לוקח? איך מגיעים? היינו עצמאים , גדולים ובוגרים, עשינו הכל לבד. משום מה זה נשכח מאיתנו. ואולי....הדור החדש נחשב למפונק ...בגללנו..., אנחנו אלה ששומרים עליהם בכפפות משי . אנחנו אלה שלא נותנים להם לפרוח?

מה שנכון, הנסיכון ...לימד אותי שיעור חשוב היום.צריך לדעת לשחרר מעט . יש לנו דור מקסים, עצמאי , חכם ונבון. וצריך לתת להם לפרוש כנפיים .

(אבל...., לא כל כך מהר ...עוד קצת ).