פינת הפנאי - מתחת לחגורה

כיפה לבנה.

לפני לא הרבה שנים חי לו מומו הערס ביער. מומו אהב את היער, הוא היה כל עולמו. הוא היה מתעלל בסנאים, תולש קוצים לקיפודים, מכבה סיגריות על שועלים וכל מיני מעשי זוועה שגרמו לכל חיות הבר לפחד פחד מוות ממנו. למומו הייתה סבתא שהייתה מכינה לו מטבוחה וקוסקוס כל יום שישי, והוא בתמורה היה מביא לה בשר טרי שצד ביער (להכנת קציצות כמובן). יום חמישי אחד סבתא הרימה טלפון לסלקום שלו ואמרה לו שהיא חולה ולא תוכל להכין לו את המטבוחה שהוא כ"כ אוהב. מומו נכנס לסרטים "מה? אין מטבוחה? אין קוסקוס? למה מה קרה?", סגר את הפלאפון ויצא לצוד ארנבות.
יום שישי בבוקר הציפורים מצייצות ושמש חמימה שלחה קרניים אל הארץ. מומו מתעורר לאט לאט, התריס היה שבור בדיוק במקום שקרן אור חצופה נכנסה לו בעיניים. "ססעמעק", צעק וקם בכעס מהמיטה. תוך כדי שהוא מכין קפה שחור חזק חזק כדי להתעורר נזכר שסבתא ביקשה כמה תבלינים כדי להכין תרופה ("תרופת סבתא"). התלבש, חבש את הכיפה הלבנה של יום שישי, הפעיל אזעקה על קופסת הגורמטים ויצא החוצה אל עבר הצריף של סבתא.
סבתא התגוררה בקצה המרוחק של היער. מרחק של 30-35 דקות נסיעה בBMW של מומו. הוא היה עושה את הדרך כל יום שישי.
תוך כדי שהוא קורע את שבילי העפר ודופק את המתלים של האוטו, נכנס לשלוליות ויוצא, עם מוזיקת אינפקטד משרום שמבריחה ציפורים במרחק של קיפומטרים, ראה שלט: "הפיצוציה של שלום". "וואללה", חשב מומו ועצר בדאבל פארק מול הפיצוציה.
"אהלן שלום", אמר מומו
"אהלן מומו", אמר שלום, "מה תרצה?"
"וואללה, לא יודע", אמר מומו, "תן לי כמה עשבים של תרופות בשביל ספתא'שלי"
"באמא ש'ך?", אמר שלום, "ספתא ש'ך חולה?"
"וואללה", אמר מומו.
שלום ארז את העשבים ואמר למומו "יאללה אחי, העשבים עליי, מסור ד"ש לספתא ש'ך, שתהיה בריאה".

בינתיים, במקום אחר לגמריי, הזאב המרושע תכנן את מעשיו המרושעים בקפידה. מכיון שעובדי המשק היו כבר כמה ימים בשביתה, ביטנו של הזאב כבר יללה לפירורים כי הוא כבר לא זכר את הפעם האחרונה שמשהו נכנס לו לבטן. הוא שמע מרחוק את הטראנסים של מומו וחשב לעצמו: "הממ, מומו הערס המזד*** הזה שוב נוסע לסבתא שלו בקצה של היער.. המממ... זה נותן לי רעיון"

מומו יצא שמח וטוב לב תוך כדי זמזום "התשמע קולי" והתניע את האוטו. הוא המשיך בנסיעה הרועשת תוך כדי שהוא צופר חזק לחזירי בר חצופים שנעמדים להם סתם ככה על הכביש וחוסמים אותו.

בינתיים הזאב הרשע כבר הגיע לבית של סבתא ודפק בדלת.
"מי ס?ם?" צעקה סבתא מהקומה השניה
"זה אני, אהמ אהמ (ניקה את גרונו), זה אני- מומו", ענה הזאב.
"המפתח מתחת לס?טיח", צעקה לו בחזרה סבתא.
השאב הרשע נכנס פנימה בשקט בשקט, עלה לקומה השניה וטרף מרוב רעב את סבתא בשלמותה. הוא שם את החלוק האדום של סבתא עליו ואת המשקפיים, נכנס לתוך המיטה, והמתין.

כעבור עשרים דקות הגיע מומו לצריף. הוא חנה, ירד מהאוטו והפעיל אזעקה *טוויפ-טוויפ* הגיע לדלת ולחץ על הפעמון. הזאב צעק לו מלמעלה בחיקוי סבתא מדהים "מי ס?ם?", "זה אני, מומו", השיב מומו. "כנס מומו, הדלת פתוחה", צעק חזרה הזאב.
מומו נכנס לבית, נכנס לשרותים, וכשיצא עלה למעלה לחדר של סבתא. מיד כשנכנס הבין שמשהו לא כשורה.
"ספתא, למה יש לך עיניים כ"כ גדולות?", שאל מומו.
"זה בגלל המשקפיים המחורבנות האלה", השיב הזאב בקול של סבתא, "הן גורמות לעיניים שלי להראות גדולות"
"ולמה האף שלך כ"כ גדול?", שאל מומו.
"בגלל המחלה, יא איבני, הוא כואב לי מאוד", ענה הזאב.
"ולמה", המשיך מומו, "אין לך את השרשרת חמסה על הצואר?"
"אהה, זה כי היא נפלה לי מתחת למיטה", הזאב השיב בלי בלבול, "תהיה חמוד ותחפש לי אותה"
מומו התכופף מתחת למיטה לחפש את השרשרת ובאותו זמן הזאב קפץ מהמיטה וטרף את מומו בשלמותו.
"אחח, זו ארוחה!!" חשב הזאב. "אלו החיים", אמר ודידה למטה. הוא התיישב על הספה בסלון, הדליק טלויזיה, ונרדם.
פתאום נכנסה דינה. דינה הייתה השכנה מבית ליד שהייתה מאוהבת במומו. היא שמעה את הטראנסים וידעה שמומו בא לבקר. היא ראתה את הזאב ונבהלה. הייתה לו בטן ענקית ומומו וסבתא לא נראו בסביבה. דינה גם הייתה מתנדבת במד"א , היא שלפה מהכיס מורפיום (סם רפואי מרדים) ופתחה לזאב וריד. "הוא היה שקוע בשינה עמוקה גם ככה", חשבה דינה. היא הוציאה סקלפל ניתוחים ועשתה לזאב ניתוח שדה. סבתא ומומו קפצו החוצה בשמחה והודו לדינה. הם תפרו לזאב חזרה את הבטן וחשבו מה לעשות איתו. "אני חוס?בת ס?יס לי רעיון"' אמרה סבתא.

כעבור כמה ימים התעורר הזאב. הוא היה מבולבל וכאב לו נורא הראש. "איפה לעזאזל אני נמצא??", חשב. היה זה בור גדול ועל פתק לידו היה כתוב באותיות דפוס "לזאב הרשא: אחלת אותה יה מניאק! אל תתאסק איטנו!! אל החתום: סבתא, מומו ודינה". רעש של מכונית נשמע מתקרב ותחת גדול של משאית פתאום נראה בקצה של הבור. מה שהזאב לא ידע, והוא היה עתיד מאוד בקרוב לברר, זה שזו הייתה מזבלת היער. ועוד כמה שניות ינחתו עליו חמש טון של מחראת חיות ופיצוחים עבשים ישירות על ראשו.


- ה ס ו ף -