נגמר היום, כרגיל יום קשה ועמוס. ומה...? , ומה אני בעצם מקטרת ...הרי זה מה שאני אוהבת ומחפשת. אוהבת את האקשן , העשייה , העניין והפעילות. בחיים לא נראה לי שאי פעם אעבוד רק במשרד , רק בין 4 קירות. אני אשתגע מזה.
אני חייבת את "כל מה שמסביב". וכמה שיותר מסובך ומסוכן אז ....מ ע ו ל ה.
נו, טוב...יש גם כאלה. :).
השיחות עם הבונבון נותנות לשנינו את הכוח להמשיך . והוא גם העניק לי מתנה . את הקוד למצלמה . מפעם לפעם מציצה עליו במסך. מוודאת מה שלומו ? אם לא עסוק גם מתחברת למסינגר , מחליפים חוויות , משוחחים וממשיכים הלאה.
מאוששים ועם מרץ מחודש.
אני נחשבת לאחת שעובדת קשה , ולפעמים , אפילו עבודה פיסית .
היום, אני מצדיעה לילד. כל רגע ...פשוט עבד. אפילו לא ראיתי אותו דקה נח.
אפילו לא ישב. רק על הרגליים.
הרבה זמן לדבר לא היה לי , גם להיכנס למסינגר לא יכולתי , עומס של מסכים.
ברגע שיכולתי ..
משפט ראשון :
"ילד, פקודה....שב!"
מה?
"שב, מהבוקר לא ראיתי אותך יושב, די!, עכשיו יושב ונח, אחרת..."
חייך וישב.
בונבון מתוק שלי , עלייך נאמר המשפט כשצריך עובד, וכשצריך נח. אולי נראה כבן תפנוקים . אבל...ממש לא , ממש מעריצה את יכולת העבודה שלך.
החלטת, העמדת לך מטרה ...ובפירוש כל הכבוד.
אתה תצליח , החשיבה האנליטית , המוח המבריק שכבר הוכיח את עצמו , גם הפעם לא יאכזב. ובמיוחד יכולת ההתמדה, הנחישות והמרץ. אין לי ספק בכך , ילדון יפה שלי . אתה תצליח ובענק.
(אבל דיר באלאק , בסוף המירוץ רוצה את הילדון היפה שלי כמו שהוא , לא רוצה עייף ותשוש מאפיסת כוחות, אז..."האחות הגדולה" צופה מלמעלה בודקת ומשגיחה . כל שעתיים רבע שעה מנוחה..אחרת....).
יפיוף שלי , בשתי מילים, כל הכבוד!
ג א ה ב ך !!!!!!!!!
לפני 16 שנים. 27 בדצמבר 2007 בשעה 17:46
