פינת הפנאי - מתחת לחגורה

~בשערי גן העדן ~


בשערי גן העדן ניצבים זה לצד זה מלאכי אלוהים
ממתינים הם לבאים בשערי גן העדן הנעולים
וכל אחד מהנאספים נשאל שאלה אחת ויחידה

"מה למדת"?......

מול שערי גן העדן תור צפוף עד האופק משתרע בדומיה
בראשו עומד סב זקן כפוף מעול השנים והמסע
וכולם בטוחים ללא צל של ספק שהוא יהיה האדם
שיפתח את שערי הגן הנעול השמור מכל משמר

ובהגיעו אל שערי הגן הרכין ראשו מול שומרי הגן
מלאכי עדן בכנפיהם הלבנות ליטפו את ראשו
וברוך שאלו את הזקן " מה למדת סבא"?

האיש הזקן נשא עיניים עייפות אל מלאכי הגן
נאנח והשיב " למדתי שהעלומים נעלמים
וכל מה שנותר לאדם הם קמטי פניו המעידים
על מסע חיים שחרוט בו כאלפי עדים ..
למדתי שהניסיון הוא המורה הטוב ביותר"

כל הנאספים הביטו בכמיהה עזה אל שערי הגן
משוכנעים שהנה עוד רגע קט יושלם מסעם
השערים יפתחו לרווחה והם ימצאו את שלוותם
רגע חלף ואחריו עוד רגע ושערי ההיכל נותרו חתומים
הסב הזקן חזר על עקבותיו בראש מורכן ......
שערי גן העדן הנעולים העידו כאלף עדים
שהמפתח אל הגן אינו טמון בקמטים או בשנים

אל ראש התור צעד בחור צעיר חובש כיפה
זקן עבות ופאות עטוף טלית ועטור מצוות
וכל ההמון התמלא תקווה אולי הפעם תמצא התשובה
פרשו מלאכי האל כנפיהם הצחורות וליטפו את ראש העלם
ובקולם הצלול שאלוהו ברוך " מה למדת איש המצוות "?

השפיל מבטו הבחור וענה בקול עמוק וברור
"למדתי לשאת תפילה לקיים מצוותיו של בורא עולם
ומכל השיעורים למדתי שאמונה היא הדרך לפתוח כל מנעול
וכל שער נעול "......... שקט,הס,דממה .
ההמון קפא על מקומו הן לבטח כעת שערי הגן
יפתחו לפניהם לרווחה והם יצעדו אל מנוחה אחרונה
נשא העלם מבטו אל שערי גן העדן ובעיניו דמעה
השער נותר חתום ונעול בפניו ........

בין ההמון צעד אז איש שהנהיג אומה שלמה
חושב הוא בליבו שאם ניצח בכל המלחמות
וחתם הסכמי שלום הן בוודאי ידע את התשובה
לשאלה הפשוטה הזו שתפתח את שערי הגן הנכסף
עמד זקוף מול מלאכי השרת השומרים שערי גן העדן
בכנפיהם הרכות ליטפו המלאכים את כתפיו הזקופות
ושאלו בקולם השמיימי " מה למדת מנהיג "?..
ומבלי להסס ענה " למדתי שמעשים קובעים ומילים הם אוויר
למדתי שמלחמות הם מעשי אדם ושלום הוא מעשה אלוהים
למדתי ..שאני לא אלוהים למרות כל המעשים ".....
חייכו להם המלאכים אך שערי הגן נותרו נעולים
והמנהיג שב בבושת פנים אל המון הדוממים

ייאוש אחז בנאספים ונפשם ייחלה למנוחת עולם
עטופה בין מלאכים בגן העדן בו אלוהים הוא מעיין חיים
וכשכבר עייפו משערים נעולים וציפייה למושיעים .......
אל ראש התור פסעה אישה צעירה עם תלתלי אש אדומים
נעלי עקב צבועות לק מבריק ומיני שחשף יותר משהסתיר
וכל ההמון התפקע מצחוק כשהיא עלתה בגרם המדרגות
הן היא שלא סיימה תיכון לעולם לא תפתח שערי אלוהים
כולם התלחשו ורחשם נשמע למרחקים .......

וכשבעלת התלתלים נעמדה מול מלאכי הבורא
דומיה השתררה בהמון הגה לא נשמע
פרשו כנפיהם הלבנות וליטפו את תלתליה
צחוק מתגלגל אז הידהד לכל עבר
הביטו בה מלאכי עליון ושאלו בלחישה שקטה
"מה למדת אישה" ? חיוך אז כבש את ליבה
והיא ענתה משפט אחד "למדתי להיות,בנאדם"
דומיה חרישית ולאחריה צלילי נבל וקולות שמיימים
בקעו להם ברגע בו נפתחו השערים .

המפתח לגן העדן הוא בליבם של כל בני האדם
לו רק חיו כל יום ויום על פני האדמה
כאילו היתה זו שעתם מול מלאכי הגן.