פינת הפנאי - מתחת לחגורה

תמיד כשיש לי תחושה רעה , או סתם הרגשה נאחסית. יש לי מקום מפלט . לכל אדם יש מעין עיר מקלט . יש מי שמוצא מרגוע בקריאה, בספורט, טלויזיה , טיול שופיניג מרענן. ולי ...לי יש את פאטי. זו גם הסיבה שחוזרת לכתוב פה. כי פאטי ביקשה. הילדונת התלהבה לראות את שמה . ובשיחה האחרונה ביקשה..., וחייבת לציין פאטי מעולם לא מבקשת. פאטי רומזת ..מציינת..מעירה כבדרך אגב. אבל מעולם לא ביקשה. ואם פאטי סוף סוף ביקשה ממני דבר מה בכל שנות ההיכרות שלנו...הרי שזו חובה עבורי . ולך יקרה שלי . האמיני לי . מילותיך עדיין מהדהדות בתוכי "את כותבת לא רק בשבילי אלא גם בשבילך...אז...בבקשה".ואם פאטי ביקשה אז...טפוי לא מאמינה שאומרת זאת, אז דולי מבצעת . ממש ילדה טובה ירושלים. ומה מתאים יותר מלכתוב על הפגישה האחרונה .
כבר שבועיים שעוברת עלי תקופה נאחסית ביותר . ממש כמו מעגל רע. חברים טובים נפגעים. שומעת על תאונות של קולגות . ודי...ממש מרגיז. לא יאומן איך פתאום הכל התקבץ ונדחס לשבועיים של חרא רודף חרא. השיא לפני שבועיים , קרוב משפחה וממש לא מבוגר נפטר במפתיע ללא מחלה ללא תאונה . יש לי תחושה שההוא שם למעלה מחפש לפתוח איתי חשבון עקוב מדם. ואין בעייה מחפש אז גם יקבל. :).
במקרים של הצטברות שכזו. מרימה טלפון לנפש היקרה שלי ..ופשוט שואלת: מתי את מתפנה ? והבונבונה שקוראת אותי כמו ספר פתוח . מעולם לא סירבה . תמיד תמיד מוכנה ומזומנה.
וגם עכשיו. התשובה הצפויה ותמיד משמחת...תוך חצי שעה אני שלך !.
לקח לי קצת יותר מחצי שעה להגיע אליה . היא נשארה בעיירה הקטנה והעצובה שלנו , ואני הרחקתי פנימה לתוך המדינה . אפילו אני עם נהיגת השודים המפורסמת שלי לוקח לי כמעט שעה להגיע .
הדרך מקסימה , אין אין כמו המחוז בו גדלתי . הכל ירוק פורח , אוירה פסטוראלית . הכל רגוע שקט . כאילו החיים הורידו הילוך. נעצרו אי שם בשנות השישים. תמיד כשמגיעה כמעט לעיירה שלי . עוצרת מדמימה מנוע. ופשוט מביטה סביב ...נהנית מהנוף. מוצפת זכרונות חלקם טובים חלקם פחות . נושמת נשימה עמוקה ממלאה את המצברים ומגיעה לנווה מדבר שלי . לזרועותיה המושטות ולאוזן הקשבת של אחותי בנפש .
אצל פאטי , כל סיפור שלי מתקבל בברכה , אני תמיד צודקת. כל דבר שעוללתי . פגעתי או הזקתי . אצל פאטי תמיד יש הצדקה .יש סיבה . ואני אני "בסדר גמור ".
לדבר עם פאטי זה לדבר עם עצמי . זה לפרוק הכל . להתנקות ואז...אפשר להמשיך קדימה . שואבת ים של עידוד נחמה ומרגוע אצלך יקרה שלי.
המקסימונת הרגישה שהפעם זקוקה לה יותר מתמיד .המתינה לי וישר למטבח. פאטי נשארה פאטי ...היא עדיין סבורה שאין צרה שלא ניתן לפתור בעזרת דחיסת מזון . 😄
הבית ריק. כולם יצאו . הבן בבית ספר הבת בקניות והבעל בעבודה. השיבה למבטי . ולשאלתי שלא נשאלה.
המגשים עמוסים . וכמו תמיד...חוזרות לימי ילדותינו שאז נהנגו לשבת על הריפה במטבח המרווח אצלה בבית . להישען היא על המקרר ואני על המזווה. לבלוס מאכלים ולדבר עד לתוך הלילה .מפעם לפעם אחת מתרוממת מוזגת שתייה וצונחת שוב לישיבה על הריצפה . פעמים רבות בילדותינו כשנהגנו לקרוא ספר ביחד וראשינו קרובים זה לזה. נאלצנו בתום הקריאה להתיר מחלפות בלונדיות ותלתלים שטינים שהסתבכו ביחד.
פאטי מאזינה , מקשיבה . מפעם לפעם מעירה הערה או שואלת להבהרה. וכמו תמיד עצם השיחה מרגיעה אותי . תוך כדי שיחה מוצאת פיתרון . או מוצאת שהשד אינו נורא כל כך. הכל פתיר . אין דבר שלא ניתן לתקן או להחזיר . והכי חשוב החיים ממשיכים. צריך להביט קדימה .
כל כך טוב שיש לי את פאטי.