פינת הפנאי - מתחת לחגורה

קיים סיכוי שלא אעשה את החג בבית. מטריף אותי. יש לי כמה כללי ברזל חזקים. למזלי עד היום לא היתה התנגשות בינהם.
הכלל הראשון - משפחה.
הכלל השני - עבודה.
תמיד השתדלתי שאחד לא יכנס בשני .
כשמגיעה הביתה , סוגרת את הדלת ...סוגרת במקביל את כל הכעס הרוגז והמתיחות שבעבודה. נכון שלפעמים יש לי "שיעורי בית" עבודות שחייבת להשלים , טלפונים או מיליים שחייבת להחזיר . אבל תמיד בלי לפגוע במשפחה .
ובמקביל , כשמגיעה לעבודה , אז "חולת עבודה" לפני שיוצאת מוודאת שהכל תקין בבית , וזהו...! רק חלילה משהו דרסטי עלול להזניק אותי הביתה. כל היתר זניח.
המשפחה התרגלה , וגם ה"עבודה" התרגלה.
היו לי חגים שעשיתי בעבודה . במקרים כאלה...אז "אם מוחמד לא בא אל ההר ....." אז ...גוררים אותו . כשהעבודה היתה בחו"ל אילצתי אותם להגיע אלי . אפילו אם היה מדובר בשהייה של יומיים בלבד. ולהיפך...זכורים לי מקרים שטסתי הגעתי לארץ וכבר למחורת בבוקר טסתי חזרה.
הפעם, זה בלתי אפשרי.והמרגיז שדווקא לא בחו"ל. אני אוכלת את הלב. פעם ראשונה שקורה לי מקרה שפסח ייתכן שלא נעשה ביחד.
אני מנסה לתחבל תחבולות , לטכס עיצה. וכולי תקווה שילך לי.
באסה אמיתית.