פינת הפנאי - מתחת לחגורה

התעוררתי הבוקר לעוד יום של עבודה, כמו תמיד. אך הפעם שונה מהרגיל. חשה מוטרדת. הרגשה לא נעימה. ויודעת על מה ולמה?.
יש מספר חוקי ברזל שאסור לסטות מהם.
לדוגמה:
1) לא לשפוט בחופזה.
2) לא לתת לכעס להשפיע על החלטה.
3) ברגע שהגעת להחלטה . אז לדבוק בה.
4) לעולם לא ליצור קשר במסגרת העבודה.
ועוד...
יש עוד כמה , בהזדמנות ארכז אותם.
הסעיפים שלעיל צויינו מתוך כוונה מפורשת.
עברתי על כולם..וכולם קשורים למקרה אחד ויחיד.
וצחוק הגורל...חוזרים אלי כבומרנג.
הצידוק היחיד ודיי צולע שמוצא להגנתי , כי חל מזמן. (אבל אין פה חוק התיישנות).
ובמה דברים אמורים?
לפני כ-8 שנים , בתחילת העבודה הנוכחית שלי . התחלנו בעבודה ביחד. ומטבע הדברים שהתקרבנו זה לזה. תרמה לכך העובדה שבמסגרת העבודה שלי , יש מנהג ש"בשר טרי צריך לטחון".
ושנינו נאבקנו על מקומנו .ו...שרדנו.
בלילות ארוכים של משמרות אינסופיות. אחד סיפר לשני את לבטיו. מאווי נפשו. כמוסות ונצורות.
אני אומנם דיי מאופקת ולא חשפתי הכל. שנים של משמעת לא נמוגות.
אך, לא התאפקתי מהבלעת חיוך כמוס, כאשר סיפר לי הגבר האיתן והחסון על חלומו הכמוס, על רצונו , ועל משאלת ליבו להיות "עבד" . עבד סורר ומורד , אשר העיז לחטוא , להמרות את פיי גבירתו וכעת נענש בחומרה.
סיפר לי זאת בעיניים נוצצות.
ואני....? אולי בגלל שזמן רב בגלל המשמרות בתחילת העבודה, הייתי חשווכת סשן טוב וחזק. או עצם הקירבה הפתאומים ל"אחי בגורל". או האווירה הקסומה של לילה חשוך ואפל במשמרת סוחטת ומעייפת.
הבטחתי ש...בהיותי נשמה טובה, ותוך דאגה כנה לחברי למשמרת . אגשים את חלומו . לא כעת, בכל זאת נמצאים במשמרת ובמסגרת העבודה. אך...בתום המשמרת, על חשבון שעות השינה המצומצמות שלנו. נתמקם באיזה צימר נחמד. נעשה, נסיים ונחזור למשמרת הבאה.
********* על הסשן ההוא , אספר בפעם אחרת בפרוטרוט*********
וכך היה, הגענו לצימר , הבאתי איתי מבעוד מועד את "מזוודת הקסמים". אולי התפלא , אך לא הראה זאת. כאשר הקמתי צלב לתפארת , קשרתיו בידים מיומנות. ובתאווה חסרת מצרים התחלתי להצליף תוך סינון דברי כיבושים. נאצות וגידופים מיטב הג'ורה שלי.
פליאתו הרקיעה לשחקים כאשר הגינס וחולצת הטי הוחלפו למכנס עור צמוד, מגפים גבוהות עקב דק. וחולצה שחורה .
לא הפטיר מילה. (בעצם לא מפליא, פיו היה חסום).
הוענקה לו מילת ותנועת ביטחון. היות ופיו היה חסום. כאשר מטלטל ראשו פעמיים רצופות שמאלה וימינה..."המשחק נגמר" (משחק, וואלה שם נחמד).
הסשן היה סוער , חזק ...הכיל את כל הסממנים. הצלפות , שעווה, בעיטות , חתכים...והיות ולא הובעה מילת או תנועת הביטחון גם ביתוק וקריעת ישבנו הענוג. (כן, בפעם הראשונה).
בהתחלה סוכם כי יהיה חד פעמי , ולא כך היה...היה עוד פעם אחת ..ולמרות תחנוניו והפצרותיו לא הסכמתי לעוד פעם.
לאחר מכן, למזלי ואולי גם למזלו ..כל אחד הלך לדרכו. הוא נשלח מעבר לים.
ניסה להמשיך את הקשר, שלח מיילים.טלפונים,
ידעתי , כיצד להסב את השיחה לפסי עבודה. התחמקתי...

וביום שני הוא מגיע לישיבת עבודה.שנינו באותה עמדה. ונשב באותו שולחן.
החלטתי נחושה לא לגלוש , להישאר במישור של חברים לעבודה.
יודעת גם שאצליח בכך.