פינת הפנאי - מתחת לחגורה

החופש התחיל סוף סוף. הנסיך סיים את הבחינות ונערך לחופש.שיחה קצרה ביננו:
- נו, אז חופש?יש תוכניות? בא לך משהו שנעשה ביחד?
נזכרת בערגה בשנים שחלפו. אז הייתי נערכת למשימת החופש שבועות מראש. מכינה לו"ז מדוקדק, כל יום היה בנוי ומתוקתק מתחילתו עד סופו. ימים שהייתי איתו , ובימים שלא היתה קייטנה , ואני בעוונתי , תמיד עבדתי, אז מועבר כלאחר כבוד לחברות, מטפלות וכיוב'.
באותה תקופה שנאתי את החופש, חיכיתי לרגע שיסתיים. כל יום היה מערכה חדשה, ותמיד אבל תמיד, בדיוק לפי חוקי מרפי, כל התוכנית המדוקדקת שלי היתה משתנה ללא הכר.מספיק שחברה הבריזה או שהביביסיטר נשברה, או לחילופין הנסיך קץ בקייטנה והכל ירד לטמיון.
שמרתי לי תמיד את ימי החופשה ליולי אוגוסט. החוקי גם כן השתדל להיערך בהתאם.ממש להיערך בדיחה אמיתית. תרומתו למאמץ היתה בלקיחת הנסיך לעבודה, הפקדתו בידי המזכירה האמונות. וזהו..
מאז חלפו הרבה ימים בנהר. הם גדלו, התוכניות התגמשו. כבר לא משימה כל כך כבדה. את מקום הקייטנה החליף סאמר סקול. ולפתע מוצאת את עצמי מתגעגעת לתקופה שהיינו יותר ביחד.
- ילד, בא לך שנתכנן משהו? לא מבטיחה יום שלם, אבל שעתיים מקסימום שלוש ביחד.
- שנייה, אבדוק בתוכנית.
- תוכנית, איזו תוכנית? מה תוכנית?
הגיש לי את הלו"ז הצבעוני שקיבל.
חשכו עיני.
משבוע הבא , 5 ימים מחנה אימונים.
שבוע לאחר מכן אליפות הארץ, 4 ימים מחוץ לבית.
בין לבין משובצים ימי האימון. משובצים? מילה עדינה, כל יום אימון.
- קיבינימט , מה זה? ומה איתי ?
התבונן בי מלמעלה למטה . עם חיוך מתוק ועיניים קורנות.
אמאל'ה גדלתי .
יופי , זמנים טובים הגיעו. אני שתמיד הפכתי את הלו"ז המטורף שלי על מנת לנסות להיות איתו מעט. התהפכו היוצרות. עכשיו הפרחח מנסה להתאים את התוכנית שלו , להתפנות מעט לאמאל'ה.
לא פייר, זה פשוט לא הוגן.
יאללה שיגמר כבר החופש הזה. בלימודים כבר מתראים יותר.