פינת הפנאי - מתחת לחגורה

אני לא אחת שנתונה למצבי רוח, ממש לא. בדרך כלל מתמקדת בעשייה. למען האמת אין לי זמן ל"מצבי רוח". תמיד ראיתי בהם חולשה .ואולי אפילו ניסיון לבריחה מהתמודדות עם המצב. תמיד דגלתי ב"אתר, מצא את המקור, טפל ומגר ".
הבעייה העיקרית היא ל"אתר". להבין מאיפה מגיע?, ולמה זה קורה.
ובאמת, נדיר נדיר שיש לי תהפוכות רוח.
והיום,או ליתר דיוק בימים האחרונים יש לי.לא מבחינה בכך במשך היום, כי אין לי זמן לזה. כל היום אני שקועה בעשייה, דבר רודף דבר, והופ...נגמר היום.
ו...ברגע שנגמר היום, אז זה מתחיל.
כנראה שאז יש זמן לחשוב גם על "אני".
כל כך לא מתאים לי. אני שכל כך רציונאלית, שונאת את התחושה של עגמומיות מזדחלת לאיטה.
פיכס.
חייבת לחזור לעצמי ומיד.
המענין שבתופעה, שלעולם לא מניחה לאיש להבחין ש"יש נפילה".אולי תוצאה של אגו?. כנראה.
ברגע שמגיעה למצב של "חוסר איזון" (כמו שאני קוראת לזה). מיד מוצאת תרופה למכה. ריצה , שחייה, פעילות גופנית שתוציא את התופעות לוואי.
והכי חשוב, להיות לבד.
אין כמו ריצה , לא הליכה. ריצה מהירה. גמיאת מרחקים. ים של זיעה . עייפות , להרגיש את השרירים מתכווצים. כך שקשה להרים את הידיים. למתוח את הרגליים. ואז...זה עובר.

הקיצר, יוצאת לריצה.