פינת הפנאי - מתחת לחגורה

סיפור שתורגם בחופשיות מהרשת, מאת מחבר אנומימי
תהנו!
------------------------------------------------------------------------------------------
החלק החשוב ביותר


מאז ילדותי נהגה אימי לשאול אותי, מהו לדעתי החלק החשוב ביותר בגוף האדם.

לאורך השנים הייתי מנחש את התשובה, שאותה חשבתי בזמנו לנכונה ביותר.

כשהייתי קטן, חשבתי שהקול והצלילים חשובים לנו מאוד על מנת לתפקד כבני אדם אז עניתי: "החלק החשוב ביותר בגוף שלי הן האוזניים שלי, אמא".

והיא השיבה לי: "לא. ישנם אנשים רבים שהם חרשים. אבל המשך לחשוב על כך ואני אשאל אותך עם הזמן את השאלה שוב".

מספר שנים חלפו לפני ששאלה אותי את השאלה שנית.

מאז ניסיון התשובה הראשון שלי, הרהרתי ביני לבין עצמי מה עשוייה להיות התשובה הנכונה.

לכן הפעם עניתי לה: "אמא, לכולם חשוב מאוד לראות דברים, להתבונן, להסתכל על העולם - אז זה בטח העיניים שלנו".

היא הביטה בי ואמרה לי: "אתה לומד מהר, אך התשובה איננה נכונה, כי ישנם אנשים עוורים רבים בעולם."

בבילבול מסויים המשכתי את מסעי לגילוי התשובה הנכונה ולאורך השנים היתה אימי שואלת אותי את השאלה פעמים נוספות, אך למשמע תשובתי היתה עונה לי תמיד: "לא, אבל עם כל שנה אתה מחכים יותר ויותר ילדי היקר."

בשנה שעברה נפטר סבי.

כל בני משפחתי נעצבו מאוד וכולנו בכינו הרבה בשנה ההיא, אפילו אבי בכה.

אימי הביטה בי כשהיה זה תורנו לומר שלום אחרון לסבא בבית הקברות.

בעיניים לחות היא שאלה אותי: "האם אתה כבר יודע מהו החלק החשוב ביותר בגוף האדם חמוד שלי?"

התפלאתי מאוד כששמעתי את שאלתה על קברו הטרי של סבא, תמיד חשבתי שמדובר במשחק שאנחנו נוהגים לשחק בינינו, אבל לא הענקתי לו חשיבות מיוחדת.

היא הבחינה בבילבול שאחז בי ואמרה לי: "השאלה הזו חשובה מאוד. התשובה שתתן תראה שבאמת למדת לחיות את חייך. בתגובה לכל תשובה שנתת לי בעבר, הראתי לך שזו אינה התשובה הנכונה ואף הבאתי לך בעבורה דוגמא לכל חלק גוף כזה או אחר שציינת למה הוא אינו החלק החשוב ביותר. אך היום הוא היום שבו אתה צריך ללמוד את התשובה הנכונה."

היא הביטה בי כפי שרק אמא יכולה להביט בבן שלה.

ראיתי כיצד מתמלאות עיניה היפות בדמעות כשאמרה: "חלק הגוף החשוב והמשמעותי ביותר בגופך, הן הכתפיים."

"הכתפיים?" שאלתי ובחנתי בתשומת לב גדולה את כתף ימין שלי ואחר כך את כתף שמאל.

"האם זה משום שהן מחזיקות את הראש שלי ומעניקות לו תמיכה?" שאלתי.

"לא," היא השיבה. "זה בגלל שהן יכולות לתמוך בראשם של חברים ואהובים כשהם בוכים. כולם זקוקים לפעמים בחיים לכתף לבכות עליה יקירי. תקוותי היחידה היא שיש לך מספיק חמלה בלב כדי להיות מישהו עם כתף תומכת לאחרים ושיהיו לך בעתיד אהבה וחברים טובים, כדי שתהיה לך כשתצטרך, כתף שניתן לבכות עליה."

באותו רגע הבנתי שחלק הגוף החשוב ביותר הוא לא חלק אנוכי, שתומך, מתפעל ומשרת אותי כאדם יחיד – זהו חלק גוף שיכול להבין, לנחם ולהכיל את כאבם של אחרים.
--------------------------------------------------------

שבת שלום לכולם !