הריצה ארכה כמעט כמעט שעה, 50 דקות. צודקת זו שהחליטה לברוא את העולם זוגות זוגות. אפילו בריצה חייבים בן זוג. עד לפני חודשיים היה לי בן זוג, אפילו לא מכירה אותו. אבל...רצנו ביחד מעל שנה. הוא היה צץ כאילו משום מקום. היינו מהנהנים חרש זה לזה, עושים סימן ומתחילים לרוץ.
כל מי שרץ, יודע , עד כמה חשוב שיש מישהו שנותן לך קצב. אז הריצה נעימה ואפקטיבית יותר.וחשוב שבן הזוג יהיה פלוס מינוס ביכולות שלך. אין מרגיז יותר מבן זוג שנשבר באמצע ופורש. ואין דבר כייפי יותר מלרוץ בשיא הכוח, לתת ספריניט ולראות את בן הזוג לצידך. זה מאתגר וממריץ.
בתחילת הריצות שלי, נהגתי לצאת למסלול ליד הבית, ולאחר מכן כבר חיפשתי לי מסלולים שונים.עד שבסופו של דבר התמקדתי במסלול שלי.ופה במסלול הזה פגשתי את בן הזוג, לא יודעת מיהו?מהיכן הוא? שום כלום.
גם לא מדברים במשך הריצה. פשוט רצים. חוזרים . מחייכים אחד לשני ,אומרים היתה ריצה טובה וזהו כל אחד הולך לדרכו.
אתמול היה חסר לי, מקווה שבמהרה אמצא מישהו חליפי או שאולי יחזור , מי יודע?...
בגלל חסרון של מאיץ, הריצה היתה קצת בעצלתיים. לא מרגישה שנתתי את כולי. הכיף הוא כשחוזרים מיוזעים, עייפים וסחוטים. אז מרגישים ש...וואלה , היה טוב.
אבל, בגלל הריצה האיטית התבוננתי מסביבי, ראיתי מחזה מדהים.
השכנה שלי מדוושת על תלת אופן .האמת הצחיק אותי. תודו, מחזה מצחיק לראות מישהי לא שמנה, ענקית! אבל ממש ענקית. וגם לא הכי צעירה . מדוושת על תלת אופן. הזיעה ניתזת לכל הכיוונים. היא אדומה כמו עגבניה אבל ממשיכה במרץ.
בדרך חזרה, בכניסה לשכונה ראיתיה שוב. ופה עצרנו מעט לשוחח. היא שהתעייפה מעט ואני..שהסתקרנתי. מה להיפופוטם מגודל על תלת אופן? ובכלל מה זה?
ו...מה אגיד לכם? מורידה את הכובע. כל הכבוד. מצדיעה לה.
החליטה שרוצה לרזות. לרוץ אין לה כוח, ללכת לא הכי אוהבת, ולרכב על אופנים לא יודעת. אבל אין דבר העומד בפני הרצון, קנתה אופנים עם 3 גלגלים ובהתמדה באופן קבוע, כל יום באדיקות פנאטית
יוצאת פעמיים , פעם ראשונה בשעה חמש והשנייה בין שבע ואילך איך שמסתדר לה. ילדים בישול וכאלה. הבטחתי לה שמפעם לפעם אקח את האפנים ואצטרף אליה על מנת לזרז ולהאיץ את הקצב.
רכיבה היא לא טיול לשם הנאה. היא הוצאת אנרגיה , דיווש ועוד ועוד ...עד קצה הכוחות . העיקרון פשוט מאוד "לחזור הביתה ממוטטים". רק אם חזרת באפיסת כוחות סימן שהאימון היה מוצלח.
נראה לי שיהיה נחמד להאיץ בה קצת.
לפני 14 שנים. 5 בדצמבר 2009 בשעה 19:51
