פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הגעתי היום למפעל. מיד כשהגעתי הרגשתי שמשהו קרה . התחמקו מלהביט בי , המתנתי בסבלנות , ידעתי שבסוף יספרו, משתי סיבות , יודעים שאי אפשר להעלים ממני, בסוף אדע , וכשאדע...ולא במישרין, אלא בהחיבא מיד שלישית, אז חבל"ז .
הראשון הגיע אלי , סיפר לי על "כמעט אירוע". מכיוון שלא רוצה להיחשף לא מסגירה פרטים. מה שכן האירוע עשוי היה להתפתח לאסון , ואסון שעלול היה להיגרם גם בנזק אדיר לרכוש ויותר קריטי גם בסכנת נפשות.
מזל שהיו כמה עירניים שהבחינו בעשן מיתמר , ומכיוון שמתורגלים (טופחת לעצמי על השכם). גם השתלטו מיד על "הכמעט אירוע".

נשמתי נשימה ארוכה, למרות שהרגשתי שהכעס מחלחל בי, ומאיים להציף את כולי . המתנתי מעט. זה לא הזמן להפגין את כישורי ההשפטה שלי.

אחרי ארוחת הצהרים , כאשר כבר סיימתי את התחקיר . זימנתי את כל עובדי המשמרת. הם נכנסו משקשקים. דבר ראשון סיפרתי להם את מה שכבר ידעו, ביצעתי ניתוח עובדות. הוסקו מסקנות. רעננתי את הנוהל.

היות ויודעת שאף אחד לא עשה בכוונה, זו היתה שגגה מטופשת שבנס לא הסתיימה באסון. דיברתי בטון רגוע וסמכותי .
נתתי להם להבין את שעלול היה להתרחש. הרגשתי שהבינו, קלטו והפנימו את המסר.

הודיתי לאלו שהצילו את המצב,פיזרתי את החבורה, השארתי את האשמים , ונתתי להם אפשרות לבחור עונש.הרי אי אפשר לצאת בלי כלום, עונש חייב להינתן. האמת שידעתי כי לפי העונש שיבחרו אדע אם המסר נקלט , ואכן הבינו. אם יקלו בעונש אז לא הבינו כלום, ואם יחמירו אז מצטערים ולהבא תהיה הקפדה.

המתנתי בקוצר רוח , אפילו חשבתי לתת ארכה עד הערב.

לא היה צורך בכך, שלושת האשמים הסתודדו בינם לבין עצמם, חזרו אלי עם החלטה , ולשמחתי אפילו החמירו יותר משחשבתי. כלומר המסר נקלט הוטמע והופנם.

קיבלתי , חייכתי ולחצתי את ידם .

כשיצאתי שמעתי : "בואנה היא ממש בסדר, מפלצת ומכשפה אבל הכי הגונה שבעולם".

היה שווה את המאמץ.