אומנם לא נתתי לתחושה שתקרין החוצה , אבל מזה תקופה ארוכה שאני חסרת מנוחה. איזה מין אי שקט עצבני. לא הנחתי שישפיע על העבודה או על מערכות היחסים השונות שלי . אבל ,בפירוש הפריע לי .
הרגשה , שלא יודעת בדיוק על מה לשים את האצבע , אבל ...פשוט משהו לא בסדר. בסופו של דבר גם ידעתי גם מה זה? ומה מקור התחושה, ומה גורם לי להרגיש כך.
עצם הידיעה לא תרמה רבות לכך. למרות שידעתי למה מרגישה חרא , לא ידעתי איך לתקן זאת.
אני אדם חזק מאוד, ובעבודה מתפקדת כמו בעבודה, לא נותנת לשום דבר שיפריע לי , אבל כשחזרתי הביתה , תחושת האיכסה אפפה אותי .
ידעתי שאני בסדר , לא אני הגורם ובטח לא הסיבה לתחושת הפיכס. אבל , שוב. זה לא ממש עזר לי .
ניסיתי דרכים שונות לפתור זאת,
להתעלם -- לא עזר.
להתנהג חרא -- גם כן לא .
להתנהג יותר יפה -- גם לא פתר את התחושה שלי .
לשוחח על זה -- סתם הזכיר לי נשכחות , שעדיף שאשכח.
לדבר על דברים אחרים -- בפנים נשארה התחושה הלא טובה .
והיום , כמובן יום עבודה מאומץ , שהתחיל ב-3 לפנות בוקר .וטרם הסתיים. פתאום חשתי שנגמר ,
נעלמה תחושת הקקה . הרגשתי שזהו..,
ועכשיו , מרגישה מעולה, מרגישה טוב.
חזרתי לעצמי .
ובחיים לא אתן לעצמי ליפול שוב , זה שאף אחד לא הרגיש שנפלתי , לא משנה , העיקר שאני הרגשתי זאת. הרגשתי שנפלתי , אבל ממש ממש התמוטטתי .
וזהו, לא יחזור יותר .
היה ונגמר .
כנראה שבאמת הזמן והצפייה מרחוק נותנים את הפרספקטיבה הנכונה .
טוב לי , פשוט טוב לי .
לפני 14 שנים. 10 בינואר 2010 בשעה 17:03
