בשבוע הבא צפויה להיות 5 ימים מחוץ לבית. אומנם אני רגילה לשהות הרבה מחוץ לבית. אבל זקוקה בסוף היום לפינה השקטה שלי . רגילה להיכנס הביתה , כבר בדרך מתחילה להוריד את הבגדים והנעלים. מתמרנת בין ההגה והנעליים. הגעתי למומחיות שכזו שאפילו את החזייה מצליחה לפתוח. הדבר הראשון הוא להוריד את הקוקיה . להניח לשיער שיתפזר . שמה מוסיקה שאוהבת בפול ווליום, יוצאת לדרך ותוך כדי מתחילה להוריד את הנעליים, חולצה עליונה. נשארת בגופיה מכנס וזהו.
כל הדרך חולמת על הכניסה לבית , מעיפה את התיק ומתפרצת למקלחת ארוכה ולוהטת.
מארגנת לי כוס תה ונכנסת לחדר העבודה.
בקושי יוצא לי להחליף כמה מילים עם בני הבית .
הם מכירים אותי , ומודעים לסד הקבוע שלי, מבינים ומתחשבים .
אחרי ההתרגעות של חצי שעה, יורדת למטה . מעט קישקושיאדה על מה שקרה במשך היום .אם מישהו נמצא ואם לא ...אז גם זה לא.
ממשיכים במחשב, מיילים לתוך הלילה, טלפונים התארגנות למחר ,
וכך מרגישה שמגיעה לאיזון הנחוץ לי . צריכה את נווה המדבר שלי , את המקלט .
בשבוע הבא , אלון מחוץ לבית. והפעם לא במקום הקבוע שלנו, בא לי להחליף. מקווה שלא אווכח כי טעות.
ארגנתי לי את הלפטופ. אתמול בעבודה בדקו שהכל תקין בו . בכלל היה מצחיק אתמול עם שני מחשבים על השולחן. תימרנתי בין לבין.
מצד אחד נחמד לגוון ולהחליף אווירה. מה גם שבקושי אהיה במלון. רוב היום במתקן. אבל מצד שני יחסר לי הטקס הקבוע של ההתרגעות והחזרה לשפיות דעת שבסוף היום.
מקווה שיהיה טוב.
לפני 14 שנים. 14 בינואר 2010 בשעה 8:06