לפני 14 שנים. 16 בינואר 2010 בשעה 15:07
לפעמים מרגישה שלא נגמר ,
מארגנת לי רשימה של מטלות, אפילו מדרגת לפי סדר חשיבות.
מסתערת במרץ , מחסלת סעיף אחרי סעיף.
ופשוט לא נגמר.
...................
אבל, האמת היא שסתם מקטרת. אני אוהבת את העשייה הבלתי פוסקת הזו.
רק אחרי יום עבודה מאומץ מרגישה שכיף.
בטלה וחוסר עשייה משגעים אותי.
אם אין לי מה לעשות אני מתחילה לטפס על הקירות.
..................
אז האמת, עדיף שכך, וטוב שכך.
.................
חוזרת לעבודה.