דכדוך של בוקר . אני כועסת על עצמי , רק לפני יומיים סיימתי משימה ענקית , עמדתי בהצלחה בבחינה קשה. הצלחתי והוסמכתי . אז...למה , למה עדיין לא מסופקת? המשפוחה תכננה לצאת לטיול , לחגוג את ההסמכה. הסכמתי בכיף.
ובלב פנימה כבר מתכננת את הפרוייקט הבא, ושוב להיכנס ללילות לבנים, לעבודה מסביב לשעון. לריצה מסביב לשעון.
מליון פעם נשבעתי , נדרתי לעצמי , שרק עוד את ...זה . וזהו!
וכמו תמיד , משיגה מצליחה.
ואחרי שנייה כאילו כלום לא היה.
אופי מחורבן.
פשוט אופי מחורבן.
ממש כמו בילדות. מאז ומתמיד. משיגה את הבחור הכי יפה. ואחרי ששלי , טוטאלית ...מכור לאדמה עליה דורכת. זורקת לקיבינימט .
מקבלת את התואר ...ומיד חושבת על הבא בתור .
בעבודה , מתכננת פרוייקטים, וכמה שיותר מסובך עוד יותר טוב. שוקעת באחד , יורקת דם , מצליחה , זוכה להערכת כולם.. נשבעת שזהו, אחרי זה מנוחה , ובציק הכל נשכח.
מירוץ מטורף, עוד ועוד.
ומילא בעבודה, בלימודים, הסמכות ותארים. מחפשת את הקשה ביותר , מה שבטוח אף בחורה לא הצליחה . למי אני מנסה להוכיח? מה אני מנסה להשיג , להראות שיותר טובה ? יותר מוצלחת?
את זה כבר השגתי , כמעט כל מה שרציתי השגתי .
כמעט...זה בדיוק הענין , תמיד שנדמה לי שזהו.., אז צץ ענין חדש .
אתמול בארוחת ערב , החוקי והנסיכון הבחינו בתזזית שאחזה בי לסיים את הארוחה , על מנת לעלות לחדר עבודה...שאלו בחשש...מה עכשיו? הם כבר מכירים, למודי ניסיון של שנים .
עניתי ש...נכנסתי להרפתקאה של 3 שנים שבסיומה עתידה לקבל....,
וכמובן שבאמצע משלבת עוד כמה משימות קטנות.
חייכו, הם כבר מכירים אותי , למדו שלא כדאי להתנגד, כי ברגע שהחלטתי , אז זהו , הולכת על כל הקופה.
לא מתפשרת, רוצה ...אז עד הסוף. וכמה שיותר קשה , עוד יותר טוב.
החוקי חייך , והנסיך המתוק שאל שאלה אחת : ומה הלאה ?
ולי לא היתה תשובה .
לפני 14 שנים. 27 במרץ 2010 בשעה 6:10
