פינת הפנאי - מתחת לחגורה

חצי משפחה פה, וחצי שם. לא אוהבת את זה. לעיתים רחוקות אנחנו לא ביחד בערב שבת. אבל אין מה לעשות. זה מצב שנוצר וצריך להסתדר עם זה.
הבת , הנסיך והקטנטונת יהיו איתי . היתר יהיו שם.
אבל המאכלים אותו דבר. 😄
משום מה , יש איזו דיעה רווחת שבשבעה צריך לאכול ולהתפטם. וכולם מנסים לעמוד בכך. כמויות המזון שזורמות לשם הן אדירות. המשפוחה של הבעל ידועה מאוד שם. מבין המייסדים. וכל עקרת בית בטווח של 2 ק"מ, משוכנעת שבלעדי הפשטידה והעוף בתנור היושבים צפויים למיתה.
מהבוקר , העוגות, הסלטים, בשרים, ממולאים ומה לא ? רק זורמים לשם.
יש שם שני מקררים ענקים , ונזקקו לעוד מקרר.
ושתבינו כולה 3 אנשים יושבים, בעצם לא 2 וחצי, הילדונת היא רבע עוף.
והקטע הכי גדול, אתמול כשהייתי שם דאגתי לקיטריניג. הודעתי חגיגית שלא מוכנה שמישהו יטרח עבורנו. ושיכל עוד יש שירותי הסעדה אז אנחנו מסודרים.
אבל, ללא הועיל. הזרם לא פוסק.
ביקשתי מהגיסה שתאסוף ותעביר הכל לבית תמחוי , או משפחות נזקקים שבאמת זקוקים לזה.
אבל, שוב ולא בפעם היחידה, אני פשוט נפעמת מהאחדות ומגדול הרוח של תושבי אותו כפר קטן ממנו באנו אני והבעל.
למרות שנטשנו. עדיין נחשבים כחלק בלתי נפרד .
או כמו שאמר לי בהלוויה אחד הוותיקים : "אתם משלנו".
הוא אמר , ואני בפנים התרגשתי .

יודעת שיהיה לי קשה להעביר שבת כך. נתגבר ...אין מה לעשות.
ודי, שתהיה שבת אחרונה כך. נשבר לי מכל האסונות שפוקדים אותנו לאחרונה מצד המשפחה של הבעל.
כל שנתיים מישהו אחר , האמא , האח הבכור , ועכשיו האחות הגדולה.
זה פשוט בלתי נסבל.

הבעל ניסה להתלוצץ , ואמר ש...הוא הבא בתור.
שבעה או לא שבעה , אבל או לא אבל. החטפתי לו ליד כולם. הודעתי לו שהוא עדיין לא סיים את תפקידו , דהיינו עריכת קניות ושטיפת כלים.
הסתכל בעיניים שבקושי הסתירו את חיוכו. ו....אמר שהזמין פיליפיני מודל חדש . יודע גם לנהוג, לערוך קניות , לשטוף ,לעשות מסג'.כסף הוא עדיין לא יודע לעשות אבל...הוא כבר דאג לזה.

כמובן שאחר כך נמלט והסתתר מפני בשירותים, עד שהגיעו לחלץ אותו .

חוש הומור מעוות . 😄

שתהיה שבת שלום לכולם.