לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פינת הפנאי - מתחת לחגורה

המטרה: למלא את החלל הריק הנוצר בחייו של האיש הקטן , קשה היום ורך האיבר. כולל: בדיחות משובבות וחידות מעצבנות , פינת טלפתיה ופינת אנטיפתיה, אילוזיות אופטיות ושאלות אפתיות , שעשועי מספרים ועוד כהנה וכהנה........
כל תגובה תתקבל באהדה ותזכה לתשובה,
לפני 14 שנים. 10 באפריל 2010 בשעה 3:51

הגעתי לשם, ובדיוק כמו שחשבתי משועמם עד מוות.לאחר שהסתיים הזרם הבלתי פוסק של המנחמים. אין מה לעשות. פשוט אין כלום, בעיירה הקטנה ושכוחת אל שלנו , עדיין חיים במתכונת של ימי הביניים. הסמטאות נשארו אותו דבר, אפילו הריחות , ממש ממש כלום לא השתנה.
והוא הרי אחד מ"שלנו" , אז חובה לעדכן אותו בכל פיפס שאירע מאז "נטשנו". מסכנון, אפילו האדיבות של הצבר המחוספס שלי הועמדה בניסיון. כל אחד מצא לנכון לעדכנו מה בדיוק ארע ב10 שנים האחרונות. ולא שמשנה שכבר שמע זאת מקודמו, הגירסה של המספר הנוכחי היא העדכנית והמשופרת.
והוא , מאזין שומע , ואני מפעם לפעם מעיפה מבט, רואה את המסיכה שמכירה היטב מישיבות העבודה ומנסיעות העסקים, ופשוט מגחכת בפה מלא. הוא מביט לעברי, רואה את הגיחוך שלי . מניח אצבע מתרה על שפתיו לבל אתפרץ , ועיניו ממש מלאות יסורים. אלמלא זו היתה שבעה שמלווה באירוע טראגי, הייתי נהנית מהמצב . נחמד לראותו סובל ולאו דווקא מידי.
למרות שמודה שמפעם לפעם , גבר עלי יצרי , ופשוט כל קשיש בן 100 שהתקרב לעברי , וכל ישישה מעל 90 שהגיעה אלי , פשוט חיבקתי והובלתי ישירות אליו ,שאני אספוג את ההרצאה? מה פתאום. הוא יושב , נכון? ובשבעה צריך לסבול , נכון? אז אני פשוט עוזרת לו לסבול קצת יותר , :).
ביום שישי , עיניו הכחולות כבר נעשו שחורות כמעט מרוב תוכחה כבושה אלי .אין מה לעשות, אישי היקר , אנחנו ביחד באש ובמים. כלומר ....אתה מכבה ואני מדליקה :).
הוא מחובר נון סטופ למחשב ולפון , וראיתי שפשוט משתגע . ובתוכי ריחמתי עליו. רגיל לתנועה מתמדת וחוסר המעש הטריף אותו.
הגעתי אתמול , סוף סוף פסק מעט זרם המבקרים.
נכנסתי בדקתי שאין אנשים בכניסה, אין פחד, בעיירה שלי בשעה 21:00 כבר יש כיבוי אורות. אבל בכל זאת וידאתי שאין משקיפים מבעד לחלונות. כי העיסוק והבידור לשעות הפנאי הוא צפייה באנשים. בלשות וחטטנות. וכי שכחתי הרי חייתי שם דיי הרבה שנים. מכירה את הנפשות הפועלות.
נכנסתי פנימה, ראה אותי , ואורו עיניו.
איזה יופי שהגעת, חלמתי עלייך.
נו , כל אחד והסיוטים שלו . יאללה בוא .
לאן? השתגעת? שכחת איפה אנחנו ? שכחת ששבעה.
עכשיו שבת , ובשישי שבת לא יושבים. יאללה תזוז, או שגוררת אותך.
מכיר אותי היטב, מודע לכך שחבל על ההתנגדות, כי בסוף הרי אבצע בדיוק מה שרוצה , אז כמו שאו אומר עלי ...אפשר בטוב ואפשר בעוד יותר טוב , וזה יחסי לדולי מפלצתי .
הרכין ראש, נצמד לקירות וביצענו יציאה מופתית. הרכב כבר מונע ממתין.
תוריד את הראש, שלא יראו אותך . לשטויות שלי כבר רגילים פה. ועלי לא כועסים , פריבלגיות של נסיכת העיירה .
נכנס, מיידית מבצעת פרסה ומתחילים לשעוט .
יקירה, לאט ....יהיה קצת קשה להסביר מה עשיתי בחוץ אם יקרה משהו,
לא יקרה כלום, שתוק , יודע שאני נהגת שודים , נכון? חוץ מזה מתי בדיוק הרשיתי לך לדבר ולהביע דיעה או התנגדות? שבעה או לא , נראה לי ששכחת את מקומך. רואה שמצפה לי הרבה עבודה לאחר שתחזור .
גיחך, כמה שהוא אוהב את חילופי הדברים האלו ,
כרצונך, יקירה . אחריך באש ובמים.
ברור , אני מדליקה ואתה מכבה , כמו שהיה מאז ומתמיד.
ומי שלא יודע , שנינו מאותה עירה קטנה , וחברים מילדות . וסיפר לי שתמיד התבונן בהערצה בנסיכה שהיתה קטנה ממנו במספר שנים,
הרכב דוהר , יוצאים מהעיירה שכוחת האל. מגיעים לפינה שלנו , מחוץ לעיר בתוך חורשה עבותה. מסתתרת פינת חמד שם נהגנו לבלות תמיד. זו הפינה שלנו .כל העיר פרושה מולנו. ראשינו נוגעים בכוכבים , ריח אורנים מתערבל סביב , ושומעים רק את הצרצרים.
בוא תושיט יד, תעזור לי .
הוצאנו מתא המטען שמיכה , וקרטון קטן.
תגיד שלא נשבר לך כבר מהקיגל , מרק עוף עם אטריות וכמובן איך יכולתי לשכוח גפילטא פיש .
נו, וכי יש לי ברירה וכל אחד שהביא התעקש שאטע ם קצת לפני שמכניסים למקרר , רק מהטעימות שבעתי .
טוב, אז ...קדימה ...לזלול.
פרשתי את השמיכה , והתחלנו להוציא את תכולת הקרטו.
בקבוק יין, שני גביעים. תות שדה עם דובדובנים. בשר מעושן, עוגת שוקולד בוואריה עם מליון שכבות .מפיות , סכו"ם נוצץ. 2 נרות ריחניים. מעט סלטים וחלה אגדית של שמו .
בוא , עכשיו נעשה קידוש שלנו .
השקנו כוסות - לחיים , שלא יהיו יותר צרות.
אכלנו בניחותא , בהינו בנוף הקסום.
כשסיימנו , פיננו הכל , ופשוט ישבנו מכורבלים על השמיכה ועטופים במעילים . מדברים חרש על כל מיני דברים, יותר שותקים מאשר מדברים. ושתיקה טובה שכזו . לא מנוכרת, שתיקה חמימה אופפת בטוחה.
טב, סורי אהוב, חייבת להחזיר אותך. אנסה לחטוף אותך עוד פעם בהמשך השבוע .
אוחחח, אשתי שתהיי לי בריאה , נתת לי כוח להמשיך. אין מה להגיד רק את מסוגלת לכך, רק את והרעיונות המטורפים שלך .
אנחנו כבר ברכב. שוב ראשו כפוף, לבל יראו אותו . מגיעים לבית. לפני שיורד...מגניבה לידיו צנצנת קטנה,
שכחתי לתת לך. כשתהיה בבית תפתח ....זה הקינוח ,
יוצאת , וכמובן לאחר 5 דקות צלצול פון ,
יא חתיכת מכשפה. פתחתי בחושך, הרי אסור להדליק שם חשמל , הכנסתי אצבע וישר לפה.ו....גפילטא פיש . בואנה את אכזרית 😄
נכון, אבל...תודה שקינוח מעורר תיאבון , 😄
סעי בזהירות אשתי , אוהב אותך עד סוף העולם .


Free mind​(נשלט) - :-)
לפני 14 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י