שבוע חדש מתחיל, ויש לי הרגשה נאחסית. אני יודעת שהתרופה להכל היא חזרה כמה שיותר מהירה לסדר החיים הרגיל. ובכל זאת הכל נראה פתאום כל כך קשה. המשימות הקטנת והיומיומיות פתאום נראות עצומות ומעיקות.
יש לי את הבלגן בעקבות האירוע הטראגי שקרה במשפחת הבעל. ויש גם את הכעס הפרטי שלי על אדם שמאוד אהבתי , עדיין יש לי רגש כלפיו, אבל מהול בכל כך הרבה כעס ועלבון, שקשה לי להאמין שיתנקז ממני אי פעם.
ועם כל זה , אני יודעת שאני חייבת להיות חזקה , אסור לי להישבר , ואוף כמה שזה קשה.
בעבודה , הודיעו לי שאם אגיע , ינעלו את השער . רוצים שאהיה פנויה לכל מה שקורה סביבי.ובאמת שהם נחמדים, יוצאים מגדרם על מנת להקל.
אחר הצהרים צריכה לגשת לעו"ד לסגור סופית את האפטרופסות. הוא כבר התחיל בסידורים.
היות והילדונת רוצה לסיים שם את שנת הלימודים, אנחנו מנסים למצוא פתרון של תורנויות לינה .אני אקח על עצמי יומיים. הבעל יומיים , והנסיך שמתעקש לטול חלק יותר רציני מעונין ביותר מיום.
לא רוצה להקשות עליו , בכל זאת הוא בצבא . ומדובר בנסיעה ארוכה .כמו כן בקרוב ישובץ בבסיס אחר. ולצערי בתפקיד שלו אין בסיס בקרבת העיירה שלי .
זה פשוט נורא , איך החיים של כולם משתנים .
החוכמה היא לנסות כמה שפחות טלטלות ומשברים.
זהו, אז באמת בתחושה של נאחס מתחילה את השבוע . מקווה שיהיה טוב.
לפני 14 שנים. 11 באפריל 2010 בשעה 5:42
