פינת הפנאי - מתחת לחגורה

לפני מספר ימים היינו אצל רופא שיניים. לקחתי את הפיצי לבדיקה שגרתית , לראות מה בסדר , מה לא , אם יש צורך בטיפול וכל מיני דברים שכאלה, יודעת כי לא נעים , אבל אין ברירה . מה שחייב חייב.
ווידאתי לפני כן שאין לה רופא/ת שיניים שאצלהם היא רגילה . כי מי כמוני יודע ברגע שבוטח ומתרגל לרופא שיניים לא מוכן להחליף , זה כמו מספרה או פדיקור .
כשהובהר לי שאין לה מישהו מועדף , ישר לקחתי לרופא שיניים שלנו .
אדם מקסים, בסביבות ה50 . עדין , משתדל לא להכאיב , מיומן ומקצועי להפליא , אחד שטורח לעשות השתלמויות , וכל הזמן מחדש ומשפר .
הנסיך אצלו מגיל 5 , זה הגיל שבו אנחנו מתחילים בבדיקות השגרתיות של אחת לשנה ,
שגעון של החוקי , הוא החליט על כך, היות ואין לו הרבה שגעונות אז עושים זאת.
אחת לשנה כמו שעון , מבצעים את כל הבדיקות , בקופ"ח , רופא שיניים , בדיקות דם וכל הבבלת.
בעצם אני יכולה להבין ,במשפחתו יש כמה אירועים לא משמחים, והוא עומד על המשמר . מעבר לכך שחברת הביטוח דורשת מכל מבוטח רציני לעבור בדיקות וכו'.
הנסיך למעט 2 סתימות בגיל 8 , לא נזקק לדבר, יורשת העצר סיפור אחר , הזדקקה לגשר , אצלי טפו טפו הכל תקין. ואצל החוקי פה טיפול שורש פה כתר, לא דברים רצינים והוא מקפיד לטפל .
לזכותו יאמר שהכניס את מסורת צחצוח שיניים אחרי כל ארוחה . לכולנו יש בתיק מברשת ומשחה , ומפעם לפעם כשמרגישים צורך אז מצחצחים. זה כבר הפך להרגל. לא נורא גם לו מותר שיגעון אחד .
הרופא תיאם לנו תור , בדק , הסתכל . קבע תור לשיננית, ניקוי אבן . ו2 סתימות, מעבר לכך הכל תקין . החוקי כבר התחיל בהטמעת שגעון הצחצוח גם אצלה . הממ...ככה ככה, לפעמים זוכרת לפעמים לא , לא נורא גם זה יגיע . בלי לחץ ,
כשהגענו לשם , עליתי למעלה ישר לקליניקה ושם ראיתי מישהי יושבת לידה על הרצפה סל קל ובתוכו תינוקת מדהימה .האמא נראה שסיימה את הטיפול אבל לא עשתה שום סימן של תזוזה . הרופא והמסייעת שלו רמזו לי להמתין בחדר הסמוך.
נו, שיהיה .
רבאק למה היא לא זזה. סיימה אז שתיקח את הרגלים ותעוף. קבעתי ים של סידורים ועוד חייבת להגיע ללימודים. לא מצא חן בעיני סתם להתעכב .
הרבה ברירה לא היתה לי .
גם היתה אווירה משונה בחלל החדר . משהו שלא יכולתי לעמוד על טיבו , אבל היה תלוי שם בחלל החדר , מעיק ומכביד כמו ענן שחור .
הגיע בעלה , כנראה שהמתינו לו , בחור יפה גבוה בסביבות 35, ניגש חיבק את אשתו , שבלשון המעטה לא נראתה מי יודע מה , נראה לי עקומה מעט מעוותת . זווית הפה משורבבת למטה ,
לאחר שנישק אותה , התחיל להעמיס על עצמו , את התיק הכבד שם מאחור , את הסל קל נשא ביד אחת , וביד השניה עזר לאשתו לקום. תמך בה עד המדרגות . היא צלעה קמה באיטיות, כשהגיעו למדרגות, הוא ירד קודם. היא הסתובבה ועם הגב התחילה לרדת מדרגה אחר מדרגה באיטיות ותוך מאמץ מופגן ובולט .
אויש, מסכנה . ואני עוד כעסתי . בהיתי בהם ממרחק, שאלתי אם זקוקים לעזרה.
בחיוך נעניתי שהכל תקין. הם מנוסים.
הגיעו בשלום לקצה המדרגות הושיבה על כסא . מהא לרכב הניח את הסל קל קשר בקפידה . חזר , עזר לאשתו להגיע לרכב. להכנס פנימה . התכופף והכניס את רגליה פנימה , חגר בחגורת הבטיחות , נפנף לנו לשלום ונסעו.
הרופא סיפר לי בקול חנוק , כי היום היא בת 34, בגיל 28 עברה ניתוח להסרת שומה , משהו השתבש בהרדמה , התעוררה משותקת בחצי גוף , עיוורת בעין אחת . בדיוק סיימה את המוסמך במדעים מדוייקים במכון וויצמן , ופוף...כל העתיד נהרס. חברה שמר לה אמונים התחתנו לאחר המקרה , תומך בה , עוזר לה בכל. חברים מילדות, למדו ביחד ביסודי, תיכון ובמכון וויצמן, הוא סיים את הדוקטרט שם. והיא נותרה עם התעודה של המוסמך תלויה על הקיר .
הכל בגלל טעות של הרדמה . כנראה מינון יתר או משהו אחר .
הרס של חיים.
הרופא סיפר לי שמגיעים אליו מרחוק , מראשון לציון . כי בוטחת רק בו. הוא הרופא שלה מילדות, ולאחר אותה הרדמה אומללה , לא מפקידה את שינייה אצל אף אחד. והוא ביראת קודש כשמתקשרים אליו , דוחה הכל משנה תורים ובלבד שיתאים לה.
הרגשתי בדיבורו עד כמה כאב לו . ובאמת לראות מחזה שכזה , זה שובר את הלב.
הכל מתגמד לאחר מכן, שום דבר לא חשוב , לא כסף, לא עבודה , אין כעס , אין עצבים, אין ריצה מטורפת ....שום דבר לא שווה ,
רק בריאות .

אמן.