מערכת היחסים שלי עם הדת, היא מערכת סבוכה ונפתלת. רומן של כאב יסורים, אהבה שנאה ומה לא ?,גדלתי בעיירה שחוץ מכמה בודדים הרוב ה"נחשב" כמובן , היו דתיים או שומרי מסורת. אני נכדה של רב. (המסכן בטח מתהפך בקברו).
אפילו....חושפת עכשיו סוד, למדתי בחדר.
בעיירה המצחיקה שלנו היה חדר , ממש חדר כמו בגולה. שולחן מרובע שסביבו ילדים עם פאות וכיפות.ציצית משתרבבת מתחת הגופיה. ועם עיניים רציניות כמו של מבוגרים. בלי חדווה וצחוק.
בעיירה שלי לא היה מעון , והגנים התחילו מגיל 4. ולאמי לא היה סידור לשמור על הפעוטה העירנית . ולמצעד המטפלות שהגיעו ונטשו לאחר יום או יומיים או בגלל שמאסו בפעוטה המפונקת או בגלל שאמי חשדה שמהות הטיפול לא לטעמה.
יום אחד הבחינה אמי באמא נושאת זעטוט בשעה 5 לפנות בוקר . בקור אימים של אותה עיירה צפונית ונידחת. וכששאלה לאן? נודע לה כי "יש חדר".
אינני יודעת אם בגלל שנואשה מהמטפלות, או בגלל הזיק הכמוס לדת שנותר אצלה מבית אביה הרב. אבל התחילה להשתעשע ברעיון של שליחתי לחדר.
כמובן שהרב התנגד, אבל....שכח 2 עובדות חשובות.
הראשונה שאבי מעולם לא סירב לבקשת אמי, ואם אמא רוצה אז זה מה שיהיה.
והשנייה שמתוך מחצית המבנים בעיירה שהיו שייכים לאבי, אחד מהם היה החדר.
מול שתי עובדות מוצקות אלו לא ניתן לעשות דבר .
ובאמת ביום אחד בהיר וקר , הובלתי לחדר. הדרישה של הרב היתה שאגיע בלבוש הולם. מתארים לעצמכם, צוציקית בת פחות מ3 כבר לבושה בשמלות וחצאיות ארוכות, כמובן חולצות ולא גופיות . אמי שכבר התחילה להרהר על הרעיון , כמעט נסוגה בה. ואז...דווקא מצד בלתי צפוי לחלוטין נפלה ההכרעה . אני פשוט התאהבתי באורח חיים הזה. נהניתי להגיע לשבת מסביב לשולחן, לשנן אותיות. לשמוע את האורחים של הורי מתלהבים מהפעוטה שלפני גיל 4 כבר ידעה קרוא וכתוב. ומאז יש לי רומן ארוך ומפותל עם הדת.
אני שולטת היטב בכל נבכי הדת, יש לי 100 בבגרות בתלמוד , בתנ"ך.יודעת לצטט פרקים שלמים . ו..חוטאת במודע.
בני העיירה שלי אוהבים אותי ומה שמוכנים לקבל ממני , לא היו סולחים לאף אחד אחר . כמובן שנסעתי בשבת. וגם הלבוש שלי לא ממש תאם בת ישראל צדיקה :).
אבל כמו שאמרתי ....לי ויתרו.
אבל...הדת תקפה אותי מכיוון בלתי צפוי . הבת זונה הזו חיכתה לי בפינה . מצאת שעת כושר ותקפה. בלי רחמים.
הפיצי....התחילה לשמור שבת. ולפני השינה אפילו קוראת תהילים. זה התחיל ממש עכשיו, אמה נפטרה לפני חודש וקצת, ובביקור האחרון הבחנתי בספר התהילים שמונח ליד מיטתה.
בינתיים זה מתבט רק בקריאת תהילים ובכך שלא רואה טלויזיה או נוסעת בשבת.
הלבוש עדיין נורמלי , שמלות מיני קצרצרות ומחשופים. מתאפרת כמו כל נערה נורמלית בגילה.
אני מקווה שאכן ענין זמני , וימשך רק ב"שנה". השנה הראשונה לאחר המוות.
התייעצתי עם החוקי , שפטר אותי בחיוך ואמר שבמידה ויראה בגדים "משונים וגלותיים" כמו שהוא קורא לבגדים של דתיות, אז יקח אותה למסע שופיניג שיוציא לה את כל השטויות מהראש.
מקווה, שהבת זונה לא המתינה לי בפינה , ואם המתינה אז ...היא תובס. לא אתן לה לנצח .
לפני 14 שנים. 29 במאי 2010 בשעה 11:43
