התחילה תקופת הבחינות. לחץ נוראי. בכל שבוע יש בחינה. ואחת יותר קשה מהשנייה. ובנוסף את העבודה השוטפת . אני ברוב חוכמתי גם הכנסתי מעט הדרכות.
אם קשה אז שיהיה קשה עד הסוף.
ואם לחוץ אז שיהיה סופר לחוץ ודחוס.
החוקי טוען שבמצבי לחץ אני מתפקדת הכי טוב , וכנראה שבתת מודע אני מוסיפה ומוסיפה.
שוכחת לאכול ונמצאת באקסטזה מתמידה של ריצות, עומס ושינון עד אמצע הלילה.
החרא שבדבר , שלא מוכנה להסתפק בסתם ציון. הפנימיה הארורה הצליחה להטמיע בי את הרצון להצטיין, ותמיד לשאוף למצויינות.
אבל, רבאק זה קשה.
בינתיים מצליחה להחזיק מעמד .
ממשיכה עוד ועוד. וקולטת בזווית העין את המבטים המודאגים של הנסיך.
יהיה בסדר.
הולכת לארגן את הארוחה לשבת. פיתחתי לי שיטה מדהימה. גוררת איתי את הספרים והקלסר לכל פינה. כשנמצאת במטבח אז לומדת בפינת האוכל. בנסיעה. בשעת האוכל. לפני השינה, צפייה בטלויזיה,
עד היום הוכיח את עצמו,
מקווה שימשך גם להבא.
לפני 14 שנים. 18 ביוני 2010 בשעה 5:48