לפני 19 שנים. 8 בספטמבר 2004 בשעה 5:14
הלכתי עם ילדי המתוק למסעדה איטלקית ובין כל המטעמים שהזמנו היה גם לחם איטלקי עגול עם קרום עבה וכהה.
אני נלחמתי עם הקרום ונגסתי בו בחוזקה ואכלתי את כולו בעודי מתלוננת כמה קשה הדבר.
בעודי נלחמת עם הלחם אני רואה את בני הקטן עושה חור קטן בלחם שלו ומוציא מתוכו רק את חלקו הרך
מייד הבנתי דבר מאוד חשוב שאנחנו המבוגרים אוכלים כל מה שניקרא בדרכנו מבלי לחשוב מה טוב לנו ומה לא וילדים לוקחים לעצמם רק את מה שטוב וכך הם יותר מאושרים.
אני חושבת שכדאי לאמץ את התאוריה הזאת ולקחת לקירבנו רק מה שעושה לנו טוב וממה שמקשה עלינו להיפרד לשלום