לא יכולה להשתחרר מתחושת העצב. ממתין לי חג עצוב.השנה נחגוג בלי גיסתי שנפטרה לפני 4 חודשים. אני יודעת שגם לפיצי יהיה קשה. זה חג ראשון בלי אמא שלה. יש אצלנו מסורת שכל אחד מביא איזה תבשיל שמהווה את ההתמחות שלו, גיסתי היתה ממונה על הסלטים. תיאמתי ליום רביעי "יום מטבח" הנסיך והפיצי יעזרו לי , ננסה לשחזר את כל הסלטים שגיסתי היתה מכינה, אולי זה יתן לה מעט תחושת בית.
ובכל זאת, לא מסוגלת לדמיין איך יהיה לשבת ליד שולחן חסר .
הנסיך מנסה להצהיל את רוחה של הפיצי , ארגן זוג חברים שיהיו צמודים אליה מתחילת החג ועד סופו , ומשימתם לעשות לה יום כיף. להסיע , לקחת, מסיבה , בריכה. הוא יהיה עם החברה התורנית שלו . יפיפיה אמיתית , וטרם תהיתי על קנקנה . אבל ממה שהבחנתי "מטורפת" עליו. והוא....לא ממש.
נו, גברים ...לך תבין.
אנסה להסתגל בהדרגה ולהפנים את תחושת החג החסר .
:(
לפני 13 שנים. 6 בספטמבר 2010 בשעה 8:18