פינת הפנאי - מתחת לחגורה

אחת לחודש אני מבקרת אצל הקוסמטיקאית, הקוסמטיקאית שלי היא רוסיה מהממת, ואני שומרת לה אמונים כבר שנים. היחידה שאני מרשה לה להתעסק לי בפנים. היא אדירה, עדינה רכה. מלטפת,
אחת שמורגש שאוהבת את העיסוק שלה. וגם הודתה בפני לא אחת שנהנית לטפל בי.
מסוגלת שעות לטפל בכל ציפורן , אני מגיעה אליה אחת לחודש, ועושה את כל טיפול היופי :),
פדיקור, מניקור , פנים, גבות , ממש הכל.
מבלה אצלה שעות . בדרך כלל , אחרי שעתיים אני נתקפת כבר בחוסר סבלנות אופייני לי , והיא שכבר מכירה אותי , שמה מוסיקת רקע , מנגינות נעימות . זה מחזיק מעמד עוד חצי שעה , ואז..
מתחיל הרפרטואר הקבוע , היא מתחננת ...עד קצת, כבר גומרת.
ואני....נו, די כבר , אין לי סבלנות.
היום , עשיתי לה את היום, חוסר שעות השינה, המוסיקה הנעימה ...צללתי בשינה .
חצי שעה של שינה , תענוג אמיתי .
כשהתעוררתי , מצאתי עצמי מכוסה. נס קפה ממתין . ומישהי זורחת מאושר שהצליחה לבצע את זממה . הכלבתא ...שתמיד התחננה בפני , שהיא רוצה לאפר אותי , לפי הסגנון שלה .
ומה זה הסגנון שלה?
שנות השבעים, איי ליינר מודגש, ריסים באורך קילומטר , שפתי בובה מצויירות.
רק נקודת חן היתה חסרה להשלמת הזוועה.
פיכס אמיתי , ישר למקלחת , לשטוף את הפורמיאידה מהפרצוץ,
וזו לא מתרגשת.
בחיוך מבשרת לי ש...צילמה אותי ועכשיו יש לה צג בפון של "בובה ".
נוכלת ,
אבל ...כשראיתי את החיוך המאושר שלה , לא יכולתי לכעוס עליה .
נו , מה לעשות, כל אחד והסטיות שלו, אם זה מה שעושה לה טוב, שיהיה.