בעבודה החליטו שאי אפשר יותר. מצב ניקיון הרכב שלי על הפנים. אפילו המציאו בדיחה שעל מנת לראות את הכביש מבעד לזגוגית , אני מעבירה יד להוריד את האבק שהצטבר.
נו, מה לעשות, הרי אני גומעת קילומטרים בכל יום, ולא תמיד בכבישים סלולים, רוב הפעמים גם בדרכי עפר ובוץ.
הנימוק ההגיוני שלי שבקרוב ירד גשם לא תפס .
החליטו שמקרצפים את הרכב.מכיוון שהצבע הכחול היפה כבר הפך לחום מהוה .
התלבשו 3 על הרכב. שואב אבק , זרנוק של כיבוי אש והמון המון חומר ניקוי .
מזלם שלא ראיתי שהשתמשו בזרנוק . את הראש הייתי מורידה להם.
אחרי חצי שעה קיבלתי רכב מדהים, חדש, מבריק ואפילו החליפו את הריח .
חייכתי , אמרתי תודה....והזכרתי שממילא מחר ירד גשם , אבל ...סבבה. מעריכה בענק.
עכשיו מסתכלת מבעד לחלון , רואה את טיפות הגשם מקפצות על הרכב .
ועוד מעט אצא להגיד שוב תודה .
והם ממילא יגידו ש....מזמן ידעו שיש לי פריבלגיות אצל ההיא שם למעלה, שמחליטה ומנתבת את כולם. :),
מה שכן, יש לי מצב רוח מעולה. המחלה עברה . אין לי הרבה משימות לסופ"ש,
כמה נהלים , קצת שיעורים כי שנת הלימודים התחילה, בקטנה...לא נורא.
מזל שיש שבת .
אז שיהיה אחלה סופ"ש לכולם, נו טוב, גם לך . 😄
כן , אתה עם הפלפל חריף.....
לפני 14 שנים. 29 באוקטובר 2010 בשעה 7:47
