פינת הפנאי - מתחת לחגורה

תכלס, קשה לי לכתוב את הפוסט הזה. מאתמול מתלבטת.
כן לכתוב , לא לכתוב.
בסוף החלטתי שאכתוב, אולי כך זה פשוט ירד ממני .
אכתוב , אבל במרומז , מבלי להזכיר שמות . מקומות או אירועים.
משהו בכלליות.
לא חשוב לי מי יבין ומי לא , לא מעניין אותי אם ינסו לנחש . אפילו שמה קצוץ אם המסר יועבר.

חשוב לי , שאני אפרוק את המטען.

לפני מספר ימים גיליתי שמישהו ניסה לרמות אותי , בעצם לא ניסה ...אלא , רימה.
מכר לי לוקשים.
שיחק במקביל .
ניהל כפילויות.

עד הסוף עוד ניסה להעביר ש..אני טועה, ומה שראיתי שחור על גבי לבן בעצם לא מדוייק , והיה סתם.

הדבר ששונאת יותר מכל הוא שקרים.
הדבר היחיד ששונאת יותר מזה אפילו , היא העובדה שמוכרים לך ציזבטים ועוד מצפים שתאמיני לזה.

עד כמה ניתן להיות טיפשים, עד כמה ניתן לחשוב שהצד השני טיפש וקונה כל דבר .

באיזשהו שלב זה נגמר . האמת יוצאת לאור . המסיכה יורדת, והשקר בכל מערומיו נגלה .

ואז, זה פשוט נגמר , אני פשוט חותכת. לא מושכת , חותכת בבשר החי .
עד כמה שקשה לחסל קשר של שנים, עושה זאת בדם קר, בלי להניד עפעף.

המשפט שנוהגת תמיד להגיד במצבים שכאלה :
תאכל מה שבישלת.

יודעת שיהיה לי קשה תקופת מה, אבל יעבור .
כי הזמן הוא התרופה הטובה ביותר.

ומה שצריך להיות הוא מה שיהיה.

אז...לסיום ...מי שהקדיח את התבשיל ...שיהיה לו
ב ת י א ב ו ן.