אם יכולתי להביט עוד פעם אחת בעיניים האלו כבר הייתי יודעת איך להבין אותן. אבל הדבר היחיד אליו את משירה את מבטך הוא הרצפה. את שונאת אותי כל כך שאת לא יכולה להסתכל עליי? או שאולי מפחדת שאני אצליח לקרוא אותך? את יודעת שאני מסוגלת. המילים שלך הפכו להיות חסרות כל משמעות. הן מנותקות ממך. את מנותקת מהן. איבדת את עצמך במשהו לא מוגדר. את לא יודעת כבר איפה לחפש. אבל אולי אני אוכל לעזור לך. אולי אם תצליחי לאחוז ביד שלי שמושטת אלייך אני אוביל אותך חזרה לדרך שלך. אל תגידי לי שאת יכולה לבד. לבולשיט הזה שנינו לא מאמינות.
אם יכולתי הייתי עוצרת את הכדור הזה נותנת לך זמן לנוח. לא לחשוב, פשוט לנוח. ואולי דווקא הייתי מנערת אותך, מנערת עד שהיית אומרת שאת מבינה איפה את חיה. את הכי נכונה בעולם, העולם הוא זה שניראה לא נכון בשבילך. את לא רואה את הדברים כמו שהם. היכולת שלך לדמיין את הבלתי אפשרי היא מיוחדת. אבל את מתעקשת לחיות בבלתי אפשרי וזה הורס אותך. אני מאמינה בך. כל כך מאמינה בך. תאמיני בעצמך גם!
את יודעת שבמבט שלך את יכולה להשיג כל מה שתירצי. את יודעת שהמילים שלך הכי נוגעות בעולם. את יודעת כמה את שווה. אל תדחקי כל מה שאת יודעת לפינה קטנה בלב, בראש. אל תנעלי את עצמך בפנייך. עכשיו תורך לבחור מה שטוב לך. תמצאי את עצמך שוב. תשקיעי במי שאת ואל תזניחי אף פעם את ה´אני´ שלך בגלל טעויות של אחרים. תעריכי את עצמך יותר, יותר משניראה לך שאחרים יעריכו. ככה זה צריך להיות. ככה את צריכה להיות והכי מגיע לך בעולם שזה יהיה ככה.
כשנפש אחרת בוכה את הכי חזקה בעולם. כשהנפש שלך בוכה את פשוט מתמכרת, אולי מתאהבת בעצב הזה. בדמעות. את חזקה מפני סערות, הרוח החלשה ביותר היא ששוברת אותך.
את לא מבינה שלא איבדת. איבדו אותך. אל תתאמצי להחזיר, מה שצריך להיות שלך עוד יהיה. מה שלא צריך להיות לעולם לא יהיה. מילים שאני אגיד לא יעזרו אם ההבנה לא תבוא ממך. מתוכך.
הדרך שסלולה לפנייך עוד ארוכה אל תלכי בה בעיניים עצומות.
אל תלכי בה כשהראש מלא בפחדים והלב ניראה כל כך ריק.
את לעולם לא מפסיקה לצעוד, גם כשנידמה לך שכן. את מתקדמת. לפעמים לאט יותר לפעמים מהר. שניה שניראת כמו נצח, נצח שהופך לשניה. הכל תלוי בך.
המחשבות הצלולות ביותר שלך הן אלו שעליהן את מדברת, אחרות נשארות סוד. אל תנתחי אותן יתר על מה שצריך. המחשבות הן שלך ולאף אחד אין את הזכות לשפוט אותך על פיהן. מי שישפוט אותך על מחשבותייך לא מגיע לו להמצא בקרבתך. ואם את מפחדת לפגוע רק תזכרי שלפעמים לפגוע במישהו זה הדבר היחיד שניתן לעשות.
את יכולה לברוח, זה הכי קל. את יכולה להתמודד, הכוח נמצא בך ואם תחפשי אותו את גם תמצאי. את זו שלימדת אותי להתמודד. עכשיו הגיע הזמן שתפנימי את השיעור הזה. אל תותרי לעצמך. זה נועד לחלשים. לעלובים. תמיד תזכרי שהשיאים שהכי חשוב לשבור הם השיאים של עצמך.
תפרסי כנפיים ותמריאי מעל לצרות, לבעיות, לתהיות, למחשבות. הקסם שלך הוא את. אך ורק את! ואם רק תירצי, העולם יפול לרגלייך.
רק תרצי. תחלמי. תבקשי. תחיי כי אף אחד לא יכול לעשות את זה בשבילך.
"וגם אם הייתי בצד השני של העולם ואת היית פה
גם אם לא יכולתי להציל אותך מכולם, הייתי מנסה לבוא
וגם אם לא הרגשת כבר כלום, אפילו לא את עצמך
הייתי באה להציל אותך, להציל אותך, אפילו ממך..."
רוצה את הכי טוב בשבילך.
אני."
לפעמים, פשוט צריך שמישהו ינער אותך.
לפני 20 שנים. 24 בספטמבר 2004 בשעה 6:19