כל התכנונים לעשות על האש נדחו /בוטלו.
הדבר הטוב היחידי שיצא שהנסיעה של הנסיך בוטלה. הוא וכמה חברים תכננו לצאת היום לטבריה, לישון על שפת הכנרת. ממש לא אוהבת את היציאות האלה.משקשקת עד שהוא חוזר.
אבל, מעולם לא סירבתי. אולי מתוך חשש לא מוצדק ועמוק בנפתולי המחשבה , שאסור לי למנוע ממנו ,שלא רוצה שירגיש מקופח.
משונה , נכון.
גם לו וגם לבת והיום גם לפיצי , תמיד נותנת לבצע חלומות , נסיעות, לא הורסת תכנונים.
מעניין מאיפה זה נובע?
אולי מאצלי בבית, בתור דור ראשון לניצולי שואה, תמיד הייתי מוקפת בחומת מגן מרופדת. אפילו לטיולים שנתיים כשיצאתי ואם האבא לא היה מתלווה , אז המורה זומנה יום לפני הטיול וקיבלה הוראות מפורשות לגבי זמני התקשרות ודיווח מפורטים.
לא נאמר לי במפורש, אבל תמיד ידעתי .
ואולי עכשיו משתלת למנוע מהצאצאים את "מה" שעבר עלי .
ואולי במחשבה עמוקה יותר , זו הסיבה להיותי "עצמאית ושולטת בגורלי " לפעמים עד כדי בחילה. לא מרשה לאף אחד להחליט את החלטותי .
אבל, סוד קטן. אולי בכל זאת נטבע בי החותם של ההורים. אומנם לא מונעת מהילדים, אבל...
תמיד נמצאת בטווח עין , בודקת משגיחה צופה.
כשיורשת העצר התעקשה ללכת לבד לגן , כולה בת 3 דעתנית ושכלתנית. הרשיתי לה. אבל ...מרחוק, חומקת בין הרכבים. צפיתי בה , עקבתי עד שהגיעה , ואז חזרתי הגעתי לרכב ונסעתי לעבודה.
ועוד וידוי קטן , וכולי תקווה שלא יראו זאת הנוגעים בדבר , 😄
בונבונה שלי , זוכרת כשרצית לנסוע לחוף צמח , לישון על החוף עם חברה, וכולך בת 12 . הרשיתי לך מיד. התגאית בעובדה שיש לך "אחלה של אמא" ואמרת לחברות שקנאו בך , שלך יש את האמא הכי טובה , ושהיא לא רכיכה כמו היתר ,
אז דעי לך מתוקה, את אומנם בטוחה שהיית לבד , אבל אני שהיה לי חלק מרכזי בארגון האירוע , ובעצם עד היום, דאגתי שישימו עלייך עין , ישגיחו עלייך. וידווחו לי .
ומז אדיר שלא התעוררת מהשינה , כי לו פקחת עיניים אז ב3 בלילה , גם היית רואה אותי , שהגיעה למקום. מצאה אותך בין אלפי המשתתפים. התבוננתי ויצאתי.
הכל בסדר , אפשר להמשיך.
וגם אתה נסיך יפה שלי , כל כך צהלת ושמחת אחרי הבאנג'י הראשון שלך , רבאאאאאק מישהי הגיעה לבדוק את החיבורים יום קודם. והפחידה עד מוות את הבעלים , בדרישה שיבדוק כל נקודה אפשרית.
ו...אפילו , וזה גם כי לא עמדתי בפיתוי , עשיתי באנג'י מטורף.
והבנתי אותך כל כך כשסיפרת לי למוחרת , כמה היה נפלא , ואיך אתה מרגיש על פסגת העולם.
לפני 13 שנים. 23 באפריל 2011 בשעה 5:57