פינת הפנאי - מתחת לחגורה

הצלחתי להגיע לקצרה הביתה. יש לי מנהג כשמגיעה הביתה ובמיוחד אחרי יום מאומץ ומתיש.
והיום היה כזה. מתיישבת עם העיתון , מפעילה את המערכת, נס קפה , סיגריה . ולאט לאט עד שמייצבת את עצמי .
החוקי מכנה את זה "הסייסטה של דולי". וזו באמת שעה מקודשת, חייבת את זה. להרפות את השרירים, להרגע מכל היום.

ולפתע , מי נכנס.
הנסיך שלי ,
ולראשונה ראיתי אותו עם הסרבל הכחול.

ראיתיו, ונשימתי נעתקה.
כל כך יפה, ובחיי שנוספו לו עוד כמה ס"מ לגובה.

הסרבל כל כך הולם אותו.

פשוט כוסון אמיתי .

המתוקון שלי שרגיל לתת לי ספייס בשעת הרגיעה , הפטיר היי , והתחיל לעלות לחדר.

הייייייייייי, מה זה היי? בוא הנה .
חיבוק ענק , מרגישה את שרירי הכתפיים מתחת לידי.
מריחה את הריח הטוב שלו .
מסניפה אותו לתוכי .

אמא? הכל בסדר ?
בטח שבסדר, התגעגעתי אלייך.
אז...יודעת מה? אני אלך לבריכה יותר מאוחר , בא לך שנגן ביחד?

מתאים.

חצי שעה מעולה .יושבים ביחד ליד הפסנתר . כתף ליד כתף. והידיים המפזזות נוגעות זו בזו.

ולאחר מכן, רגיעה ושלווה.

גיליתי ,זו הסייסטה האמיתית שלי.