פינת הפנאי - מתחת לחגורה

פעם לא היתה לי בעייה , גמעתי מרחקים. נסעתי 300 - 500 ק"מ ביום בקלילות. לאחרונה למדתי קצת להקל על החיים. משתדלת לנסוע ברכבת. והאמת , נהנית מכך.
בשעה המוקדמת בה עולה עדיין יש מקומות למכביר. רק לאחר שעה כבר מתחילה הצפיפות.
למודת ניסיון קונה מקום שמור. עולה , בוחרת מקום נוח עם הפנים לכיוון הנסיעה. משעינה את הלפטופ על השולחן הקטן, רבאק ...לא יכלו להתקין שולחן מעט יותר גדול.
מניחה את הבקבוק מים לידי. ו...כמובן מתחילה לעבוד. מעת לעת מנמנמת. ולא מרגישה את הנסיעה. בהיי ריוור שומעת מוסיקה מעולה . ופשוט נהנית מכל העסק.
הקרון השמור כמעט ריק . טפו טפו שלא אפתח פה , לא מבינה איך אנשים לא השכילו לאמוד את התועלת שבהוספת כולה 5 שקלים, ולהנות משקט ללא צפיפות . בטוחני שבקרוב גם זה ישתנה בינתיים נהנית מכך.
בקושי טורחת להעיף מבט בשכני לקרון. בדרך כלל כרטיסן אחד או שניים. ואיזה 2 3 , לבושי חליפות . מנמנמים או כמוני מנהלים שיחות ומקלידים בלפטופ.
האוכלוסיה כמעט ולא משתנה , הנפשות ה ם קבועות. מהנהנים לשלום , כי כבר מזהים איש את רעהו. ומיד כל אחד משתקע בעיסוקיו. כשיורדים נפרדים לשלום , וזהו.
נחמד וטוב לי כך.
לפני שבועיים , הפר את השלווה איזה ברנש. עלה במרכז . פילס דרכו לקרון השמור , הפליט היי . התיישב נדחס בקושי בין השולחן לכיסא. מבטא אנגלו סקסי.
good morning פיזם בניחותא.
אוףף, בדיוק מה שהיה חסר לי עכשיו.
בחוסר נימוס מופגן, לא עניתי , הנהנתי בראשי, וקיוויתי שבכך יסתיים הכל.
אז קיוויתי. בכך זה נגמר , לא בדיוק היה כך.
הוציא את הלפטופ. חיבר את המודום. תקע את האוזניה לאוזנו, וניהל שיחה בסקייפ.
שיחה קולנית, מלווה בפרצי צחוק . נראה קורן ומאושר עד הגג.
הוא מסוג הטיפוסים שלא אוהבת. ענק חייכני, נראה כנער זהב מקליפורניה, שזוף , שיניים מושלמות . כמו אחד שצנח היישר מאמצע עיתון הדוגמנים.
את שיחתו אי אפשר היה לא לשמוע . סיפר שנוסע לאונברסיטה לקחת בגדים, ומשם יש לו יומיים בארמי הישראלי .
ארמי...עלאק, בטח באפסנאות. או בטירונות המקוצרת של חילופי סטודנטים.
טוב, שיהיה. רק שישתוק קצת, או לפחות ינמיך את הקול.
לא זה ולא זה.
טוב לעבוד כבר אי אפשר, סגרתי את הלפטופ. הכנסתי לתיק , חלצתי נעליים.ו...התמרחתי על הכיסא. שומעת מוסיקה . ומניחה את הרגליים על הכיסא מולי .
צל כבד מולי . אפשר? ג'ון בריון עומד מולי ומבקש רשות להתיישב בכיסא מולי .
ניגז, מפטירה בלב קללה עסיסית. ומהנהנת בראש , עם הבעה שלא משתמעת לשתי פנים. כאילו ... רק אתה היית חסר לי.
התיישב מולי . עם חיוך ענק .
אם נדמה לו שמצא אשת שיחה, אז יש לו טעות.
עוצמת עיניים ומנסה שוב לתפוס את השלווה.
אבל...כנראה שלא הבין. רומז לי שאין לו מקום ובקושי נדחס בין השולחן וכיסא.
רוצה שאזוז?
לא.
אז....נו , מה בדיוק חטאתי , ולא זוכרת שהרגתי מישהו בשנתיים האחרונות, שמגיע לי עונש שכזה.
מבקש שאשאר במקומי . משתחל מולי , מתיישב ו....מניח את רגלי בעדינות על חיקו.
מרים מבט , ושואל בלי קול, האם זה בסדר?
המממממממ....מעניין .
לא מתנגדת. אם משהו יראה לי לא תקין. אז הרגל בפוזיציה מעולה להנחתת בעיטה מדויקת במקום הרגיש. והאמינו לי שיודעת בדיוק היכן, ואיך, ובאיזו עוצמה לבעוט להוציא מוועד הורים לחלוטין.
ופה ...הגיעה ההפתעה. במשך שעה , עיסה , ליטף עיסה ועינג כל ציפורן , כל ס"מ ברגלי.
בשקט, בדומיה, ללא הגה. שקעתי בשינה אדירה. והוא עם חיוך עילאי המשיך .
תחנה לפני ירד . התרומם תוך שמניח את רגלי בעדינות על המושב. ליטוף אחרון.
אמר , תודה ליידי.
הגניב פתק עם מס' נייד . ומבט רך .
וירד.
מהורהרת בהיתי אחריו.
את הפתק העפתי .

ואת מי פגשתי לאחר יומיים...?